שעתיים ורבע טיסה מנתב״ג מחכה בירה בלקנית שמתגלה דווקא בשכונות ובפארקים שלה. מיכל בן ארי מנור טיילה בסופיה בעונת השלכת, ובחרה ארבע שכונות, שלושה פארקים, בתי קפה שכדאי לעצור בהם, מסלול הליכה במרכז העיר, וחמישה מלונות מומלצים.
סופיה לא מתאמצת להרשים. יש בה פינות אפורות, ויש מי שיספר לכם שהיא עיר מוזנחת ומשעממת. אבל מי שמוכן ללכת בה לאט מגלה בירה בלקנית חמימה, עם רחובות מלאי עצים, בניינים יפים שחלקם שוחזרו, ושכונות צבעוניות שבהן המקומיים באמת חיים. האזור שבו היא שוכנת מיושב כבר כ-7,000 שנה, ובכל זאת היא מרגישה צעירה, נינוחה וביתית.
מה שבולט בה במיוחד הוא הירוק. העיר מלאה בפארקים, בגנים ובעצים, ובסתיו כל הירוק הזה מתחלף לצהוב, לכתום ולזהב. אני הגעתי באוקטובר, בעונת השלכת, ובחרתי לוותר על רשימת האתרים המפורסמים לטובת שיטוט בשכונות ובפארקים.
שימו לב: השלכת נמשכת בדרך כלל עד אמצע נובמבר, ובשנים האחרונות נפתח באמצע נובמבר שוק “חג המולד הגרמני” (Deutscher Weihnachtsmarkt Sofia) בגן העיר, מול התיאטרון הלאומי. מי שמגיע בסוף הסתיו תופס את שני הדברים יחד.

השלכת נמשכת בדרך כלל עד אמצע נובמבר | צילום: מיכל מנור
ועוד שתי סיבות טובות לבחור בסופיה. קודם כל, המחירים: היא ידועה כעיר זולה, וגם אחרי שבולגריה עברה לאירו בתחילת 2026 היא נשארה כזו, בעיקר באוכל ובשופינג. לפי נתוני יורוסטט, ב-2025 רמת המחירים בבולגריה הייתה הנמוכה ביותר באיחוד האירופי.
מעבר למחירים, היחס לישראלים. הרגשתי מאוד בנוח לדבר בעברית ולספר שאני מישראל. בולגריה היא אחת המדינות שתומכות בישראל בשנים האחרונות: בינואר 2025 שר החוץ הבולגרי חזר על הסולידריות של בולגריה עם זכותה של ישראל לחיות בשלום ובביטחון.

יש תחושת ביטחון | צילום: מיכל מנור
המבנה הכי אייקוני בעיר הוא קתדרלת אלכסנדר נבסקי, שם מתרכזים רב התיירים. אני ממליצה להמשיך מזרחה לקתדרלה, לשדרת Oborishte, שם מתחילה Oborishte, שכונה מקסימה ומלאת סטייל, בה מבלים המקומיים. חלק גדול מהבתים כאן נבנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כשבולגריה, שרק השתחררה מהאימפריה העות’מאנית, רצתה להיראות אירופית. התוצאה היא רחובות רחבים ומוצלים, ובתים שמערבבים נאו-קלאסיקה, ארט נובו ונגיעות בלקניות. ברגעים מסוימים הרגשתי בלב תל אביב, ובאחרים בפריז.
בלב השכונה נמצא גן הדוקטורים (Doctors’ Garden), מאחורי הספרייה הלאומית. השם שלו בא מאנדרטה לרופאים ולאנשי הצוות הרפואי שנפלו במלחמת רוסיה וטורקיה. כשביקרנו, בסוף שבוע של סתיו, פעל בו שוק איכרים ואומנים שהוקדש לסתיו ולהאלווין.
ב-Oborishte תפגשו סופיה שקטה יותר: בתי קפה קטנים וביסטרו מעוצבים במקום רשתות, חנויות ספרים במקום קניונים, וחנויות של מעצבים מקומיים. לקפה ועוגה: “Cakey Bakey”. לארוחה: הביסטרו “Starata Gospoja”.

שוק בגן הדוקטורים המקסים | צילום: מיכל מנור

שכונה שמזכירה את תל אביב או את פריז | צילום: מיכל מנור
Sredets היא שכונה במרכז העיר, ואפשר לקרוא בבניינים שלה את מאה השנים האחרונות של סופיה, מהבנייה הבלקנית הישנה ועד העיר המודרנית. הלב שלה הוא אזור “חמש הפינות הקטנות” (The Small Five Corners), צומת שהיה פעם עמוס בתנועה. בעשור האחרון הוא הפך למקום מפגש של סטודנטים, מעצבים, מוזיקאים ואמנים, כשבתי קפה של בעלים פרטיים, חנויות של מעצבים, חללי עבודה משותפים וברים קטנים נפתחו בו בזה אחר זה, ויש בו חיים גם בבוקר וגם בערב.
באחת הפינות של הצומת יושב בית הקפה “Sun Moon”, ואל תפספסו אותו. השכונה נמשכת עד כנסיית סבטי סדמוצ’יסלניטסי והכיכר היפה שמקיפה אותה. ברחובות שסביב הכיכר תמצאו כמה מסעדות שוות: “The Little Things”, “Made in Blue”, “Cafe 1920”.

Sredets – שכונה מלאה חיים וצבע| צילום: מיכל מנור

כיכר “חמש הפינות הקטנות” ובית הקפה Moon | צילום: מיכל מנור
ממזרח לתחנת המטרו סרדיקה שוכן KvARTal, הרובע היצירתי של העיר. פעם זה היה הרובע היהודי של סופיה. אחרי מלחמת העולם השנייה הוא הוזנח, ורק בשנות ה-2010 אמנים מקומיים ויוזמות קהילתיות החליטו להחזיר אותו לחיים.
במקום להרוס ולבנות מחדש, הם שימרו את בנייני האבן בסגנון הווינאי ואת מבני הבאוהאוס, ופתחו בהם גלריות, סדנאות ובתי קפה אלטרנטיביים. פסטיבלי רחוב ואמנות על הקירות השלימו את התמונה. זו סופיה הצעירה וההיפסטרית, שמחפשת דרך משלה לבטא את עצמה.
בתי קפה נחמדים ברובע: Altruist, BABKA ו-VYBE.

אמנות רחוב ברובע KvARTal | צילום: מיכל מנור
ולבסוף, אי אפשר גם בלי המרכז התיירותי. מי שאומר מרכז סופיה, מתכוון בדרך כלל למדרחוב ויטושה: מדרחוב ארוך, מלא בחנויות, במסעדות ובבתי קפה לתיירים. אבל הוא גם די גנרי. בקצה שלו, ליד תחנת המטרו סרדיקה, בטווח הליכה קצר , תמצאו שלל אתרי תיירות: את בית הכנסת המרשים של סופיה, את מסגד באניה באשי, את כנסיית סנט ג’ורג’, את קתדרלת Saint Nedelya, את המוזיאון להיסטוריה של העיר ואת השוק המרכזי, שפועל היום כסופרמרקט מוקפד בתוך מבנה השוק ההיסטורי.

השוק המרכזי | צילום: מיכל מנור
משם אני ממליצה לפנות מזרחה לרחוב Solunska. זה רחוב שקט עם עצים משני הצדדים ובתים יפים, והוא מביא אתכם היישר לגן העיר. צמוד לגן עוברות שדרות Tsar Osvoboditel, שזכו לכינוי “Yellow Brick Road”, הדרך הצהובה, בזכות אבני הריצוף הצהובות והווינאיות שלהן. השם של השדרה פירושו הצאר המשחרר, על שם הצאר הרוסי אלכסנדר השני, שהמלחמה שלו בטורקים הובילה לעצמאות בולגריה ב-1878.
לאורך הדרך הצהובה עומדים הפרלמנט, משרדי ממשלה, מוזיאונים, כנסיות, ובקצה קתדרלת אלכסנדר נבסקי המונומנטלית. ההליכה הזו היא בעצם שיעור היסטוריה קצר: מהשחרור מהשלטון העות’מאני, דרך ימי המלוכה, ועד התקופה הקומוניסטית והמעבר לדמוקרטיה.

רחוב Solunska | צילום: מיכל מנור

בדרך הצהובה אל קתדרלת אלכסנדר נבסקי | צילום: מיכל מנור
גן העיר הוא הגן הציבורי הוותיק והמרכזי של סופיה, והוא קיים מאז 1872. הוא קטן יחסית, אבל הוא נותן תמונה חיה של סופיה היומיומית: סטודנטים, משפחות, פנסיונרים על הספסלים הקבועים שלהם, ואמנים שמציירים ומצלמים לאורך השבילים. בית האופרה, הגלריה הלאומית ואולמות התרבות שמסביב נותנים לגן תחושה של עצירה קטנה באמצע המרכז.
חשוב לדעת: ביתן המידע לתיירים שבאמצע הגן משמש גם כחדר קריאה, “צ’יטאלניה” בבולגרית. אפשר להשאיר בו ספר ולקחת ספר אחר, גם אם אתם לא קוראים בולגרית.

ביתן המידע לתיירים בגן העיר | צילום: מיכל מנור
פארק בוריס הוא הפארק המוכר ביותר בעיר. העבודות עליו התחילו ב-1884, ולאורך השנים עיצבו אותו שלושה גננים ראשיים, כל אחד בתקופה שלו. בפארק יש מדשאות רחבות, ערוגות פרחים, אגם, פינה יפנית שנוספה ב-1940, מתקני משחק, שבילי אופניים ומגרשי ספורט. אחת הפינות הציוריות בו היא בריכת חבצלות המים.
בשבת ובראשון הפארק מתמלא בקבוצות ריצה, בשיעורי יוגה, ברוקדים ספונטניים ובמשפחות וזוגות שבאו לטייל. תעלת Prelovska מחברת בין פארק בוריס לפארק NDK, ומאד מומלץ ללכת לאורכה.

ריקודי עם בפארק בוריס | צילום: מיכל מנור

תעלת Prelovska | צילום: מיכל מנור
ארמון התרבות הלאומי, NDK (National Palace of Culture), נפתח ב-1981 כמרכז כנסים ותרבות, והפארק שסביבו תוכנן כחלל פתוח גדול. רואים כאן בבירור איך התקופה הקומוניסטית חשבה על המרחב הציבורי: שדרות רחבות, מזרקות ומדשאות גדולות שמובילות אל מרכז העיר.
מאז האזור עבר כמה שיפוצים, אבל הוא נשאר אחד ממקומות המפגש החשובים בסופיה. זה לא פארק שקט ומרוחק. זה חלק מהעיר החיה, ומרגישים בו את הקצב שלה.
שני פארקים נוספים: Prince’s Garden ו-Park Zaimov

פארק NDK | צילום: מיכל מנור
אלה המלונות שאני ממליצה עליהם, כל אחד באזור אחר של העיר ובאופי אחר.
הילטון סופיה הזמינו אותי להתארח בו בנסיעת עיתונאים. הוא שוכן בכניסה לפארק הדרומי, צמוד לארמון התרבות NDK, ובעונת השלכת יוצאים ממנו היישר אל הטבע. ההליכה למרכז העיר נמשכת כרבע שעה, ותחנת מטרו נמצאת במרחק 2 דקות הליכה. המלון נפתח ב-2001 ועבר שיפוץ יסודי ב-2024. את הבופה של הבוקר מגישים ב-OXBO, מסעדה עם גן משלה.
מלון בוטיק מעוצב בשדרות Tsar Osvoboditel, עם 71 חדרים וסוויטות. על הגג יש מסעדה ובר עם מרפסת, ובמלון יש ספא עם בריכה באורך 15 מטר. בחלק מהסוויטות יש מרפסת עם נוף לקתדרלת אלכסנדר נבסקי או לפארק.
מלון של 183 חדרים בכיכר וסיל לבסקי, קרוב לפרלמנט, לאוניברסיטת סופיה ולקתדרלת אלכסנדר נבסקי. מהבר שעל הגג, The Scene, רואים את הקתדרלה ואת הר ויטושה, ובמרכז הספא של המלון יש בריכה מקורה.
מלון בוטיק בלב העיר, מוקף בבתים של ארבע וחמש קומות מתחילת המאה ה-20, בכיכרות קטנות ובמדרחובים. בקרבת המלון עוברים שניים מרחובות הקניות הפופולריים של סופיה. במלון מוצגות עבודות של הפסל הבולגרי פאבל קויצ’ב, ובמסעדה Cookó מגישים מטבח ים תיכוני ובלקני.
בית מגורים פרטי שנבנה בשנות ה-30 של המאה הקודמת, והפך למלון בוטיק של תשעה חדרים ברחוב שקט. כל חדר מעוצב סביב אמן בולגרי אחר, והמלון שומר על תחושה של בית.

הכניסה למלון הילטון | צילום: מיכל מנור
טיסה: יש טיסות ישירות מנתב״ג לסופיה, והטיסה נמשכת כשעתיים ורבע.
מהשדה לעיר: תחנת המטרו של שדה התעופה, בקו M4, נמצאת ליד טרמינל 2, ומשם נוסעים במטרו למרכז העיר.
תחבורה בעיר: לסופיה יש מערכת מטרו של ארבעה קווים, וגם חשמליות ואוטובוסים. המרכז עצמו קטן, ורוב הזמן נוח ללכת ברגל.
מטבע: מ-1 בינואר 2026 המטבע של בולגריה הוא אירו, במקום הלב. בכל המקומות שבהם ביקרנו אפשר היה לשלם בכרטיס אשראי.
רוצים עוד יעד לחופשת שלכת? הנה המדריך שלנו לטיול שלכת ביעד אהוב נוסף.

עיר נוחה להליכה ולשימוש בתחבורה ציבורית | צילום: מיכל מנור