

שעתיים וחצי טיסה מנתב״ג, מחירים נוחים וקבלת פנים חמה לישראלים. מיכל בן ארי מנור טיילה בבלגרד, וחזרה עם המלצות על שכונות מגניבות, מסעדות שף במחירים סבירים, חיי לילה ואווירת חג המולד ברחובות.
בלגרד אף פעם לא הייתה ברשימת הערים שחלמתי לבקר בהן. דווקא אני, עם החולשה שלי לבירות של מזרח אירופה שיצאו מהקומוניזם, דילגתי עליה שוב ושוב. עד שהתחלתי לחפש יעד אחר: קרוב, לא יקר, שאפשר לטוס אליו ישירות בחברה ישראלית, ואפשר לדבר בו בעברית ללא חשש.
בלגרד התאימה לכל הסעיפים, ואחרי שלושה ימים מלאים בה גיליתי שהיא נותנת הרבה יותר ממה שביקשתי, אבל שימו לב: היא לא מתאימה לכל אחד.
מי טס לבלגרד: סאן דור מבית אל על.

קרובה זולה ופרו ישראלית | צילום: מיכל מנור
בירת סרביה יושבת בדיוק במקום שבו הסאווה (Sava) נשפכת אל הדנובה (Danube). זו נקודה אסטרטגית מדי, ולכן כמעט כל אימפריה שעברה באזור רצתה אותה: רומאים, ביזנטים, בולגרים, הונגרים, עות'מאנים ואוסטרים.
במלחמת העולם השנייה הפציץ אותה חיל האוויר הגרמני, והנאצים כבשו אותה. היא שוחררה באוקטובר 1944, וטיטו הכריז בה על הרפובליקה היוגוסלבית. בשנות התשעים יוגוסלביה התפרקה במלחמות קשות, ובזמן מלחמת קוסובו ב-1999 הפציץ נאט״ו גם את בלגרד. היום העיר נבנית בקצב מהיר, עם בניינים ושכונות חדשים.

המקום שבו הסאווה נשפכת אל הדנובה | צילום: מיכל מנור
בשורה התחתונה זוהי עיר שבה פינות קצת מוזנחות שחיות בשלום לצד עיצוב עכשווי ושכונות שמתחדשות. אבל קחו בחשבון שלא כל אחד יתחבר לחספוס הזה. תגיעו בלי ציפיות: אל תצפו לפריז וגם לא לפראג או בודפשט, מאידך המחירים הנמוכים, בעיקר בתחום הקולינרי והאווירה הבלקנית השונה ייתנו לכם תמורה בעד האגרה.

יש בה חספוס | צילום: מיכל מנור

אבל גם מבנים קלאסיים | צילום: מיכל מנור
אם אתם אוהבים אדריכלות, העיר העתיקה של בלגרד היא חגיגה: כמעט כל סגנון שאפשר לדמיין, אחד ליד השני. יש מי שיראה בערבוביה הזאת בלגן, ואני דווקא מצאתי בה יופי.
מתחילים בכיכר הרפובליקה (Republic Square), ומשם נכנסים למדרחוב קנז מיכאילובה (Knez Mihailova), רחוב הקניות הראשי של העיר. המדרחוב, באורך של פחות מקילומטר, מלא חנויות, בתי קפה ומסעדות, אבל מה שעושה אותו מיוחד הם הבניינים שלו, רובם מסוף המאה ה-19 ומתחילת המאה ה-20.
הטיפ שלי: אל תמהרו. היכנסו לפסאז'ים שיוצאים ממנו לצדדים, יש בהם לא מעט הפתעות.

מדרחוב קנז מיכאילובה | צילום: מיכל מנור

פאסז' מפתיע במרכז העיר | צילום: מיכל מנור
בקצה המדרחוב נפתח פארק קלמגדן (Kalemegdan), ובתוכו מצודת בלגרד (Belgrade Fortress), אולי האתר החשוב בעיר. ראשיתה בתקופה הרומית, אבל רוב מה שעומד בה היום נבנה מאות שנים אחר כך, בתקופה העות'מאנית והאוסטרית. בתחומי הפארק יש גם גן החיות של בלגרד, פארק דינוזאורים קטן, ומחוץ למוזיאון הצבאי מוצגים טנקים ותותחים באוויר הפתוח.
הפארק עצמו ענק וירוק, עם 80 מיני עצים, והמצודה יושבת על רכס בגובה 125 מטר. מנקודת התצפית רואים את הסאווה פוגשת את הדנובה, את בלגרד החדשה (Novi Beograd) שנבנתה על הגדה השנייה, ואת זמון (Zemun), שהייתה פעם עיר נפרדת ונבלעה בבלגרד.
מה עוד בסביבה? כנסיית סנט סאבה (Church of Saint Sava), אחת הכנסיות האורתודוקסיות הגדולות בעולם. בה לא הספקתי לבקר.

פארק קלמגדן | צילום: מיכל מנור

מצודת בלגרד | צילום: מיכל מנור
מהצד המערבי של הפארק יורדים אל טיילת יפה מעל הסאווה. למטה, באזור הנמל הישן, נמצא מתחם Beton Hala: שורת מחסנים לשעבר שהפכו למסעדות חדשות ולמועדונים. כאן מבינים למה לבלגרד יש מוניטין של עיר שלא הולכת לישון.

הטיילת היפה מעל הסאווה | צילום: מיכל מנור
רחוב סקדרליה (Skadarlija) מופיע בכל מדריך על העיר כרובע הבוהמי של בלגרד. זה רחוב מרוצף באבנים, מטופח, עם בתים משומרים. פעם גרו בו צוענים, אחריהם הגיעו אמנים ומשוררים, והיום הוא מלא בקאפאנות ותיקות, חלקן בנות יותר ממאה שנה, שמגישות אוכל סרבי מסורתי לצלילי אקורדיון, שירה וריקודים. נחמד לטייל בו, אבל לטעמי הוא היה תיירותי מדי.
ההפתעה האמיתית חיכתה לנו ממש מאחוריו, ברחוב Cetinjska: מפעל ענק שננטש והפך למתחם בילוי, עם הרבה אמנות רחוב, ברים ומסעדות קטנות. מקום היפסטרי לגמרי, ובערב הוא מתמלא.

רחוב סקדרליה | צילום: מיכל מנור

מתחם חיי הלילה במפעל הנטוש ברחוב Cetinjska | צילום: מיכל מנור
רב התיירים נשארים באזור שסביב למדרחוב או לצד הנהר. המרכז התיירותי אמנם יפה, אבל מי שרוצה להרגיש את בלגרד של היום, את העיצוב, האוכל ובתי הקפה הצעירים שלה, צריך ללכת לדורצ'ול (Dorćol), מזרחית למדרחוב. זו השכונה הוותיקה בעיר. פעם גרו בה הסופרים והמשוררים של סרביה, וכאן היה גם הרובע היהודי, שרחוב Jevrejska עוד נושא את שמו.
מאז שנות האלפיים עוברת השכונה התעוררות אמנותית: ציורי קיר, מיזמים יצירתיים, חנויות עיצוב, ברים ובתי קפה. רובם בחלק העליון, הקרוב למרכז. ההליכה ברחובות הירוקים שלה, ובסתיו הזהובים, נינוחה מאוד, בלי שום מאמץ להרשים.

שכונת דורצ'ול הטרנדית | צילום: מיכל מנור
ככל שיורדים לכיוון הנהר השכונה מחוספסת יותר, אבל גם כאן הכל מתחדש. שווה להגיע לדורצ'ול פלאץ (Dorćol Platz), מתחם שכולו אמנות רחוב, ברים ובתי קפה. בפינת הרחובות Gospodar Jevremova ו-Kapetan Mišina עומד בניין מרשים משנות השלושים, ובו מרכז התרבות וגלריית הצילום Ustanova kulture Stari grad.

אמנות רחוב בדורצ'ול פלאץ | צילום: מיכל מנור
♦ Smokvica, בית קפה וביסטרו.
כתובת: רחוב Gospodar Jovanova
♦ Kuća Umetnica ו-SLOJ bistro & bakery, שני בתי קפה באותו רחוב.
כתובת: רחוב Gospodar Jevremova

קפה Kuća Umetnica | צילום: מיכל מנור

SLOJ bistro & bakery | צילום: מיכל מנור
בבלגרד לא חסרות מסעדות, לכל סגנון ולכל כיס. יש מסעדות עממיות וזולות עם אוכל סרבי כבד (הרבה בשר והרבה כרוב), ויש מאפיות בכל פינה, שבהן כדאי לטעום את הבורק, הקרוב הסרבי של הבורקס. יש אוכל רחוב ומסעדות מכל העולם, ויש גם סצנה של מסעדות שף שלוקחות את המטבח הסרבי למקומות חדשים.
בשביל זה בעיקר הייתי חוזרת: ארוחה במסעדת שף בבלגרד עולה הרבה פחות ממה שתשלמו על חוויה דומה בישראל או במערב אירופה. אכלנו בשלוש מסעדות כאלה, ועל שתיים מהן אני ממליצה בלב שלם. שתיהן מופיעות במדריך מישלן.
Homa נמצאת בדורצ'ול, ועוצבה בקווים סקנדינביים נקיים עם נגיעות אמנותיות. האווירה אינטימית, והמטבח לוקח מנות סרביות מסורתיות ומבשל אותן בטכניקות של היום. המנות יפות ויצירתיות, ואפשר לבחור בין ארוחת טעימות לבין הזמנה מהתפריט. גם צמחונים ימצאו מה לאכול.
כתובת: Senjanina Ive 4

Homa | צילום: מיכל מנור
חוויה אחרת לגמרי מחכה בסלון 1905 (Salon 1905), ליד הסאווה. המסעדה תופסת קומה בבניין היסטורי מפואר מתחילת המאה ה-20, עם תקרות גבוהות, שיש, סטוקו וזהב. מרגישים כאילו אוכלים בארמון.
המטבח מבוסס על מנות סרביות קלאסיות וחומרי גלם מקומיים, בהגשה מודרנית ומוקפדת. אין כאן תפריט רגיל: מגישים רק ארוחת טעימות, וכל מה שצריך להחליט הוא כמה מנות. בערב יש ארוחה של 5 או 7 מנות, ובצהריים אפשר להסתפק בשלוש. יש גם ארוחה צמחונית.
כתובת: Karađorđeva 48

Salon 1905 | צילום: מיכל מנור
בדצמבר בלגרד מתקשטת. היריד הגדול של העיר, "Winter Fairytale" (Zimska bajka), נערך בפארק סאווה (Sava Park) שבמתחם החדש על גדת הנהר, Belgrade Waterfront. יהיו בו דוכני אוכל ומלאכות יד, משטח החלקה על הקרח, עץ חג מולד ענק והופעות. בשנה שעברה הוא נפתח ב-5 בדצמבר ונמשך עד 5 בינואר, והכניסה הייתה חופשית. התאריכים של החורף הזה יתפרסמו באתר היריד.
גם מדרחוב קנז מיכאילובה נכנס לאווירה, עם אורות, קישוטים, כמה דוכנים ועץ אשוח מול מרכז הקניות Rajićeva.
עוד בירה בלקנית קרובה ולא יקרה מחכה לכם בכתבה על סופיה.

גם מדרחוב קנז מיכאילובה נכנס לאווירה | צילום: מיכל מנור
תחבורה ציבורית: המרכז של בלגרד אמנם נגיש מאד ברגל, אבל מה שיפתיע אתכם זה שהתחבורה הציבורית בעיר (למעט הנסיעה משדה התעופה) הינה בחינם. אוטובוסים, חשמליות וטרוליבוסים פועלים בכל רחבי העיר ולא נדרש להם כרטיס או תשלום.
מטבע: דינר סרבי. סרביה לא נמצאת באיחוד האירופאי ולפיכך גם לא בגוש האירו.
שפה: הדור המבוגר דובר סרבית ורוסית, חלקם קצת חשדניים. אבל הצעירים כבר דוברי אנגלית וידידותיים לתיירים.
מיכל בן ארי מנור היא עיתונאית ועורכת התוכן של קבוצת Visit. האינסטגרם של מיכל

רק שעתיים וחצי טיסה | צילום: מיכל מנור
הטיסה הישירה מנתב״ג לבלגרד נמשכת כשעתיים וחצי. בחורף הזה סאן דור מקבוצת אל על טסה לבלגרד ישירות.
בסוף שבוע בבלגרד כדאי ללכת ממדרחוב קנז מיכאילובה אל מצודת בלגרד בפארק קלמגדן, לשוטט בשכונת דורצ'ול, לבקר ברחוב סקדרליה ולאכול במסעדות שף.
בבלגרד כדאי לטעום בורק באחת המאפיות, ולאכול במסעדות השף Homa בדורצ'ול ו-Salon 1905 ליד הסאווה. שתיהן מופיעות במדריך מישלן.
יריד חג המולד של בלגרד, Winter Fairytale, נערך בפארק סאווה שב-Belgrade Waterfront. בשנה שעברה הוא נפתח ב-5 בדצמבר ונמשך עד 5 בינואר, והכניסה הייתה חופשית.
כן. סרביה ידועה ביחס החם שלה לישראל, ובלגרד מקבלת ישראלים בזרועות פתוחות.