הקיץ הישראלי גורם לכולנו לברוח היישר למזגן הקרוב לביתנו, אך יש עוד דרכים להתקרר בשיאו של עומס החום ותאמינו או לא – הן מרעננות לא פחות. עמית וקסלר עושה לכם היכרות עם 4 מעיינות, שנמצאים בטווח של 10-20 דקות נסיעה אחד מהשני
בעודי כותבת את הכתבה הזו, בחוץ יש 36 מעלות חום, אמצע חודש יולי ואין ספק שאנחנו לקראתו או אולי כבר בשיאו של הקיץ הישראלי.
ספציפית כרגע בשבוע של עומס חום ובימים כאלה כדאי להיות בבית במזגן או במעיין קר ונעים. מבחינתי אין אופציה אחרת.
לכן חשבתי שכדאי שתכירו ארבעה מעיינות נהדרים לימים בדיוק כאלה, שכולם נמצאים באזור הגליל התחתון.
כל המעיינות נמצאים בטווח של בין 10-20 דקות נסיעה אחד מהשני, לחלקם נגיע ממש בהליכה קצרה מהרכב וחלקם שווים קצת יותר השקעה ומצריכים הליכה ברגל.
התבור הנשקף מעיינות קשיון, קרדיט: עמית וקסלר
בריכה מרובעת מדליקה, צרה יחסית ועמוקה. יכולה להכיל ארבעה אנשים בנוחות ושישה אנשים בצפיפות. מלפניה נשקף הר תבור היפהפה שמייצר נוף מדהים.
הוראות הגעה לבעלי רכב גבוה או רכב שטח: אפשר לשים בווייז: “תל קשיון”, שימו לב שזו ירידה לדרך שטח משולי כביש 65 המגיע מעפולה לכיוון כפר תבור.
נוסעים עד שמגיעים לחנייה מאולתרת. משם נווטו באפליקציית ‘עמוד ענן’, תלכו בערך חמש דקות לכיוון מזרח ותגיעו למעיין. רכב שרוף שנמצא בדרך יסמן לכם שאתם קרובים!
עיינות קשיון, קרדיט: עמית וקסלר
הוראות הגעה לבעלי רכב פרטי רגיל: חפשו בווייז: “תחנת דלק כוכב תבור” – מהתחנה יוצאים למספר כבישי שטח המאפשרים מעבר לכל רכב שמגיעים יחסית קרוב למעיין, אולי מצריכים הליכה קצרה.
מי שמאוד חושש לנסוע בשטח יכול לחנות בתחנת הדלקת וללכת כ-3 קילומטרים עם ניווט ב’עמוד ענן’. המקום פתוח 24/7.
עיינות קשיון, קרדיט: עמית וקסלר
מעיין שנמצא בקצה היישוב הצ’רקסי כפר כמא. במקום ישנה בריכה פנימית וחיצונית. הבריכה החיצונית עגולה וגדולה, רדודה.
גם מהבריכה הזו נשקף לו הר תבור רק מכיוון אחר, אל תיבהלו מהצבע של המים, הם אמנם לא צלולים אבל טובים מספיק כדי להיכנס אליהם.
האזור משופץ ומחודש החל משנת 2017, יש בו שתי סככות ובאחת מהם כמה שולחנות וספסלים מתחת לצל, יש פינה גדולה מוצלת תחת עץ. ישנה חנייה נוחה ומסודרת.
הוראות הגעה: חיפשו בווייז: ‘עין קאזאן’ – שימו לב שהדרך מובילה אתכם מהכניסה ליישוב הצ’רקסי כפר כמא. יש דרכים נוספות להגיע אבל הן פחות נוחות. המקום פתוח 24/7.
עין קאזאן, קרדיט: עמית וקסלר
עין שרונה הוא מעיין אליפטי רדוד אשר מסביבו יש שתי מדרגות רחבות נוחות לישיבה כשהרגליים במים. במקום מוצל ע”י עצים גדולים. מאחורי המעיין יש ניקבה, בית מעיין שרונה, שאפשר להיכנס אליה עם פנסים.
הוראות הגעה: בווייז: ‘עין שרונה’. מגיעים מכביש 767, אחרי שעוברים את מושב שרונה, יש ירידה לדרך כורכר עבירה לכל כלי רכב. עוברים שער פתוח ומגיעים למקום חנייה.
מחפשים את סימון השבילים בצבע שחור לבן והוא מוביל אותנו בירידה לכיוון הוואדי. כחמש דקות הליכה והגעתם למעיין. המקום פתוח 24/7.
עין שרונה, קרדיט: עמית וקסלר
כבר אמרתי לכם שבכתבה יהיו מעיינות קרובים לרכב וכאלו שלא קרובים אך שווים את ההשקעה? דיברתי על עין שרביט.
מדובר במעיין רחב מאוד, בגובה שני מטרים בערך, עם נוף מדהים לגליל התחתון, בקעת יבנאל והשדות החקלאיים, מים קרירים… שווה הליכה של קילומטר, לא? העניין הוא שמדובר בקילומטר בערך של הליכה חשופה לשמש.
חשוב לדעת את זה ולהתכונן מראש; לחבוש כובע, לקחת הרבה מים קרים וסנדלים או נעליים נוחות. מאמץ ההגעה למעיין הופך אותו ליחסית מבודד וריק מאנשים. יש סיכוי טוב שתהיו שם לבד 🙂
עין שרביט, קרדיט: עמית וקסלר
הוראות הגעה: למעיין הזה נגיע בהמשך לדרך שאותה כבר הלכנו ל’עין שרונה’. ממשיכים ללכת בירידה כלפי מטה על סימון שבילים שחור לבן.
בהמשך הדרך נגיע לגדר ברזל עגולה המיועדת לבקר, שם נפנה מערבה ונראה פתח בגדר תיל, טיפוס של 30 שניות יוביל אתכם ישירות למעיין. אני ממליצה לכם להיעזר באפליקציית ‘עמוד ענן’ אשר מאוד מסייעת בניווט. המקום פתוח 24/7.
נוף בקעת יבנאל מעין שרביט, קרדיט: עמית וקסלר
1. כובע, מים וקרם הגנה הם קריטיים אז חשוב מאוד לא לשכוח אף אחד מהם.
2. ממליצה להקפיא לילה לפני הטיול שלוקר חצי מלא, ובבוקר למלא את החצי השני. שלוק קפוא באמצע העלייה תחת השמש הקופחת יכול לשדרג את החוויה.
3. תכננו מראש את היום שלכם, חפשו את הנקודות באפליקציית הניווט ואפילו תכינו לכם קובץ PDF בטלפון עם הוראות למקרה שלא תהיה קליטה.
4. תמיד תדאגו בטיולי מעיינות שלצד מעיין שהוא ‘קשה להשגה’ = מצריך מאמץ, יהיו מעיינות יחסית קלים להגעה.
5. תצאו מוקדם בבוקר ובכך תימנעו מעומס של אנשים, זה שווה את זה.
תיהנו, תשמרו על עצמכם ואל תשכחו לאסוף אחריכם את הציוד שלכם ולא להשאיר זבל 🙂
ואפשר לנסוע גם עד הגולן: הכירו את המעיינות המומלצים בימי הקיץ, באזור הכי צפוני בארץ >>>
קרדיט: עמית וקסלר