“בשבילם”: מיזם הזיכרון המאפשר לכם לטייל במסלולים ובמקומות שהחללים אהבו

על הפרויקט – “בשבילם”

בִּשְׁבִילָם הוא מיזם זיכרון חברתי שמטרתו להנציח את חללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה דרך המקומות שאהבו בארץ, והשבילים בהם נהגו לטייל.

בִשְׁבִילָם שם דגש על יצירת זיכרון חי ואישי המדבר את חייהם של הנופלים ומנגיש למטיילים סיפורים מהמשפחה, שירים שאהבו, קטעים שכתבו ותכנים נוספים.

האתר מאפשר למשפחות להקים אנדרטה וירטואלית בכל נקודה בעלת משמעות וזיכרון עבורם, ולבנות סביבה טיול שלם לזכר אותו נופל, בעזרת בלוגרים, מדריכי טיולים ויוצרי תוכן מהטובים בארץ.

 אנו רוצים ליצור מימד זכרון חדש, זכרון דרך ארץ. 

לחזק את החיבור בין זיכרון הנופלים למקומות אותם אהבו, ולהנגישם לחברה הישראלית.

לאתר הבית של “בִּשְׁבִילָם”

לעמוד האינסטגרם

 

1. מצפור כנרת מנדל

שם החלל: כנרת מנדל

שם יוצר התוכן: visit2israel

אזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על החלל:
כנרת הייתה הילדה הראשונה שנולדה ביישוב כרמל אשר בהר חברון. היא נולדה בי”ב בשבט תשמ”ב (04.02.1982), בת ראשונה מחמשת ילדיהם של רבקה (לבית רוזנפלד) ואיתמר מנדל.

כנרת הייתה שקט האצילים. השקט המגיע בחסד וברוך, לא ברעש ולא ברוח, תמיד בקול דממה דקה. גם כשפרקה הרים ושברה סלעים, תמיד בשקט בחן בחיוך. הפשטות שבה, האהבה לכל אדם. אין לה שונאים, קבעו החבר’ה. אחת משלנו הילכה כך על פני האדמה, אחת עם גומות חן וחיוך ענק שאיש לא עמד בפניו.

כנרת בחרה לשרת שנתיים כמדריכת טיולים בשירות לאומי במדרשת “מוריה” בבאר שבע. לאחר מכן למדה ביולוגיה במכללה לבנות בירושלים, כדי למצוא עצמה יום אחד בחקלאות או באחד מנושאי הטבע.

חברים רבים זכו לפסוע עם כנרת במשעולי סיורים וגם בדרכי החיים. במשפחה הייתה האוזן הקשבת, הבת הדואגת והאחות התומכת. בין החבר’ה – עוגן השקט. הייתה בה חברות אמיתית של עזרה, נכונה תמיד להושיט יד, בשיא הפשטות והטבעיות.

ארוחות שבת משותפות, לרדת בלילות אל ים המלח ולטבול עם החבר’ה לאור הירח המלא. לשבת על שפת הים, לשיר את הישן הטוב על כוסות שוקו חם. ויחד עם זה קבעה כנרת לעצמה עתים לתורה ושיעורים קבועים אותם הייתה פוקדת כל שבוע.

לפני פינוי גוש קטיף מצאה כנרת את מקומה בתוך יישובי הגוש, תומכת ומלווה את המתיישבים, וכך גם לאחר הפינוי. “נפגשנו בים המלח, בבית מלון אליו הגיעו חלק מהמפונים”, מספרת אפרת ס. “זה לא היה מאורגן ולא כל כך הצליח, אבל כנרת מצאה מיד מה לעשות.

הלכה וסידרה את המועדון שפתחו שם לילדים. היה שם בלגאן ולכלוך נוראי ואני אמרתי לה שמחר כבר יגיעו עובדים של המלון ויסדרו, אך כנרת התעקשה לסדר בעצמה. תוך כדי שסידרנו סיפרה לי חוויות מהשהייה שלה בגוש קטיף ומהימים של הפינוי.

אני הייתי שבורה ומיואשת אך כנרת – שהיה לה קשה מאוד – אמרה לי כמה יצאה מחוזקת משם. אמרה שצריך לחשוב הלאה, להסיק מסקנות ולא להתייאש, רק לבדוק מה ואיפה אפשר לתקן, לאן ואיך ממשיכים. לא הספקתי לומר לה אבל רק בזכות הראייה שלה הצלחתי גם אני להסתכל על הכול קצת אחרת. מאיפה היו לה הכוחות האלו ואיך הייתה מסוגלת לדבר כך. תמיד הייתה כזו, רואה בכל דבר רק את הטוב, אופטימית ושמחה גם כשקשה”.

לאחר השירות הלאומי למדה כנרת ביולוגיה במכללת ירושלים לבנות. הרצון ללמוד את הטבע השקיע את כולה בלימודים, בסיורים הרבים במסגרתם, במקצוע שאהבה. כדרכה תמיד ביסודיות, ברצון לרדת לשורש הדברים. “עכשיו אני יודעת”, כתבה כנרת, “שגם מה שנתפס כאמת, לא ניתן להוכחה מהמציאות תמיד, ויישאר בגדר של תיאוריה. אך תיאוריה זו מספקת את אנשי המדע כרגע ומאפשרת להם להסביר את מרב התופעות בצורה הגיונית. כרגע זה מספק אותם, אך תמיד יתקדם המדע הלאה לתשובה המספקת יותר”.

על המקום:

מצפור מהמם המשקיף על הכנרת. במקום יש שולחנות קק”ל ההופכות אותו לנקודה המושלמת לפיקניק או פק”ל קפה.

מומלץ לעשות טיול קצר סביב המצפה ולהנות מהנוף. בחורף המקום מתמלא בפריחה יפהפה.

ב-26 באפריל 2016, בחול המועד פסח, נחנכו ביער מבוא חמה שבדרום רמת הגולן, באתר הצופה לכנרת, מצפור ופינת לימוד בטבע לזכר כנרת מנדל, שנהרגה ב-16 באוקטובר 2005, בפיגוע בצומת גוש עציון, יחד עם בת דודתה מתת רוזנפלד-אדלר וצעיר נוסף, עוז בן מאיר. כנרת הייתה בת 23 בעת מותה.

מצפור “בשבילי כנרת” הוא חלק משביל הגולן ומציע למטיילים העוברים בו תצפית מדהימה אל עבר הכנרת ועמק הירדן. המבקרים באתר מוזמנים להקשיב למסבירן שהותקן בו. באחת ההקלטות מספרת אמה של כנרת, רבקה, על חיי בתה: “כנרת נולדה ב-4 בפברואר 1982, ביישוב כרמל שבדרום הר חברון.

בתקופת השירות הלאומי הדריכה טיולים בכל הארץ והכירה את השמות של כל צמח ובעל חיים”. האתר הונגש לבעלי צרכים מיוחדים, עם חניה מסודרת ושילוט מתאים.

בטקס חנוכת האתר הוסיפה רבקה כי “כנרת היתה דומה לאגם שעל שמו היא נקראת – בחוץ נראתה יפה ושקטה, ובפנים הייתה אצלה סערה וחיפוש מתמיד”. היא הודתה לקק”ל שהקימה את האתר ולכל המטיילים שעברו בו, שלחו למשפחה תמונות וכתבו כמה הם נהנים מהמצפה. “זוהי הדרך הנכונה ביותר להנציח את זכרה של כנרת”, אמרה.

יער מבוא חמה, שבשטחו נמצא האתר, ניטע על ידי קק”ל לאחר מלחמת ששת הימים. זהו יער מגוון מאוד, שמשמש תחנת ניסיונות לבדיקת זני עצים שמתאימים לגידול באקלים של דרום רמת הגולן. זני האיקליפטוס שניטעו כאן פורחים בשלל צבעים של אדום, כתום ולבן, ומלבד המראה המרהיב, מזמינים דבורים והופכים את האזור ליער צוּפני.

המלצות נוספות באזור:

יער מבוא חמה – יער המשתרע על פני שטח גדול עם מקומות לפיקניק, תצפיות מרהיבות ומעיין קטן לשכשוך בשם עין תאופיק.

עין שוקו – מעיין הנמצא למרגלות מבוא חמה ומשקיף אל הכנרת. הוקם על ידי חבריו של מתן גדרי, לוחם סיירת הנח”ל שנפל בחברון.

2. מצפה מתן

שם החלל: מתן זגרון

שם יוצר תוכן: עמית וקסלר

אזור בארץ: השומרון

מיקום

 

על החלל:

נולד במושב תקומה, למד בקיבוץ סעד. כשהיה בכתה ו’ עברנו לישוב איתמר בשומרון, למד בתיכון בישיבת חיצים, היה חבר בתנועת מולדת.

חרש ברגליו את ארץ ישראל, שירת בצנחנים, לאחר קורס קצינים פיקד על יחידת צלפים בגדוד נחשון, נהרג בקרב כשהסתער על מחבל מתאבד שתיכנן להתפוצץ בין כמה אוטובוסים של חיילים שחנו במתחם תחנת הדלק באריאל, בגופם חסמו את המחבל ומנעו פגוע גדול יותר.

על המקום:

מקום מושלם לקפה הצופה על הבקעה. מעולה לצפייה בציפורים ועופות דורסים. תצפית נוף מרהיבה הנמצאת בחלקו המזרחי של רכס איתמר וצופה אל עבר מדבר שומרון, הסרטבה, בקעת הירדן והרי עבר הירדן המזרחי. בתצפית ספסלים ונדנדה.

באזור המצפה ישנו גם בור מים שכדאי להציץ לתוכו. דגל ישראל ושלט עץ גדול עם שמו של מתן.

בישוב חמדת יש עוד מצפה לזכר מתן, שלמד שם במכינה לפני הגיוס.  מידי שנה בלג בעומר יש צעדה של נשים ילדים מהמצפה לישוב והפנינג לזכר אהבת הארץ שפעמה בו.

המלצות נוספות באזור:

התצפית נמצאת בקרבה למעיינות נוספים באזור הבקעה והשומרון – מעיין הכרמים בכוכב השחר, מעין אייל ברחלים, ועוד רבים נוספים. באזור תוכלו למצוא גם מסלולי טיול – כגון נחל תלכיד ונחל פיראן, נחל סלעית, ורבים נוספים.

3. מצפה נוקייב

שם יוצר התוכן: חן יוסף

אזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על הנופלים:

במצפה ישנה אבן הנצחה לזכרם של שמונה לוחמים – שבעה לוחמים נפלו בקרב ועוד אחד נעדר עד היום – בקרב במסגרת מבצע “סנונית”. מבצע זה בוצע על ידי חטיבת גולני ושייטת 13 נגד כפרים ומוצבים סוריים ברמת הגולן בשנת 1962.

הרקע למבצע היה מיגור ירי ממוצבים סוריים, אך המודיעין למבצע היה חלקי וכוח גולני נתקל בכוח סורי חזק וגדול בהרבה ממה שהם ציפו.

יעקב דביר הוא החייל שנעדר עד היום ומקום קבורתו לא נודע, מדינת ישראל עשתה מאמצים רבים לגלות מה עלה בגורלו ואף ביקשה מהמרגל אלי כהן לברר את המידע על אודותיו ממקורות סוריים אך ניסיונות אלו לא צלחו.

על המקום:

על כביש 92 סובב כנרת מצידה המזרחי, בשער הכניסה אל רמת הגולן, ממוקם מצפה נוקייב. במקום זה עד לשנת 1967 עבר קו הגבול הסורי. במקום שבו המצפה עומד כיום, היה דאז מוצב סורי פעיל שממנו היו יורים באופן יומיומי על הדייגים בכנרת והשטחים החקלאים של קיבוץ עין גב. עד היום ניתן לראות במצפה את שרידי הבונקים והאנטנות. ממצפה נוקייב יש תצפית עוצרת נשימה על כל הכנרת במלוא הדרה, על העיר טבריה, הרי הגליל התחתון, העליון והמעלה אל הגולן.

המלצות נוספות באזור:

המצפה נמצא בסמוך לכנרת, על כל האטרקציות והמסלולים שהיא מציעה. החל מיום בילוי נחמד בתוך הכנרת, מסלולי הנחלים באזור – כגון המג’רסה המפורסמת, נחל דליות, בריכת המשושים, ונחל יהודיה. פארק נהר הירדן הנמצא בסביבה מציעה מגוון אפשרויות לכל המשפחה – שכשוך בבריכות על נהר הירדן, אתרים ארכיאולוגים, בעלי חיים, ואפילו ניתן לבלות את הלילה באוהל בדואי, בקמפינג או בחניון קרוואנים.

4. תל סאקי

שם: Visit2israel

אזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על הנופלים

ב“תל סאקי” תוכלו למצוא אתר הנצחה ל-32 הנופלים בקרבות על התל שהתרחשו במלחמת יום הכיפורים. בקרב לחמו כוחות של חטיבת הצנחנים ושתי חטיבות של חיל השריון (חטיבה 7 וחטיבה 188), אל מול כוחות הצבא הסורי.

על המקום:

באתר ההנצחה חדר זיכרון לנופלים וכן מוקרן בו סרט המספר את קורות המקום. בנוסף, ניתן להסתובב בשרידי הבונקר והמוצב הסורים.

המלצות נוספות באזור:

רמת הגולן מלאה בריכות קצינים, שמאפשרות להתרענן עם מים צוננים בימי הקיץ החמים. אחת מהן נמצאת בעין אורחה – בריכת קצינים מלבנית הבנויה מאבן, גובה המים כ-2 מטרים. סביב הבריכה ניתן למצוא פינות מוצלות לפיקניק.

בסמוך לאנדרטה תוכלו לטייל גם בהר בנטל – הר געש כבוי המתנשא לגובה של מעל 1,000 מטרים מעל פני הים וממנו ניתן לראות את החרמון, רמת הגולן וסוריה. על פסגת ההר קיים מוצב נטוש ובית קפה בשם קופי ענן.

5. שיירת יחיעם

שם יוצרת תוכן: אפרת גבאי

אזור בארץ: גליל מערבי

מיקום

 

על הנופלים: 

ב-1948 עם פרוץ מלחמת העצמאות יצאה שיירת אספקה של מזון ,מים ותחמושת של חטיבת כרמלי מנהרייה לכיוון קיבוץ יחיעם. השיירה נפלה למארב והותקפה על ידי האויב, בהתקפה נהרגו 47 לוחמים.

לזכרם הוקם אתר הנצחה בסמוך למקום בו הם נפלו. בצידי הכביש ניתן להבחין בשרידי המשוריינים, אנדרטה מרשימה הוקמה לזכר הנופלים ובסמוך בין העצים מוצבים שולחנות פיקניק.

על המקום:

בסביבת האנדרטה תוכלו למצוא חורש עם שולחנות פיקניק רבים, שניתן לעשות בהם ארוחה או על האש. האתר נגיש.

המלצות לטיולים באזור:

חופי הגליל המערבי – חוף בצת, חוף אכזיב, חופי העיר נהריה.

גן לאומי אכזיב – בו תוכלו לראות את שרידי העיר המקראית אכזיב, יחד עם מפרצים כחולים, בריכות ים, חוף רחצה ונקרות סלע.

שמורת טבע נחל כזיב.

מערת קשת.

יער יחיעם ומבצר יחיעם.

6. בתרונות רוחמה

שם החלל: זאביק (לביא) ל-בצלטר

שם יוצר התוכן: travelcouple_il

אזור בארץ: נגב מערבי

מיקום

 

על החלל:

בן אברהם ובתיה. נולד, גדל והתחנך בקיבוץ רוחמה, שם סיים את לימודיו היסודיים והתיכוניים. הוא היה אדם מלא מרץ וכמיהה ליצירה. תמיד רצה לעשות, לפעול וליצור. הוא היה הראשון לעושים ולנושאים בעול, במסיבות, בשיחות-רעים ובכל פעולה שהצריכה התמסרות. הוא אהב אנשים, שמח לתת להם מעצמו, להשתלב ברוח-חפצה בעשייה משותפת של הכלל.

זה היה סוד-שלמותו, סוד-שמחתו. זאביק היה ממקימי קיבוץ ״כרם שלום״ כחלק משנת השירות במסלול הנח”ל שהשתייך אליו. זאביק גויס לצה”ל בינואר 1968 והצטרף לנח”ל. במלחמת ההתשה נפל בהיתקלות עם מחבלים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות בקיבוצו.

אחד ממכתביו מהצבא לבית:

״ובכן, יום שני ׳אי שם׳ בשדה. בחוץ רוח קרירה ונעימה, אני שוכב באוהל הסיירים הקט שלי, לאחר ארוחת ערב משביעה פחות מאשר יותר ו… כותב.

זו הפעם הראשונה שבאנו ״לסידרה״ כה מאורגנת.

עד כדי כך, שיש כאן המון שבילים מסויידים, דגלים, אוהל, מספרה ואפילו שק״ם – יופי- חי! גנרטור, מים זורמים ואפילו מקלחת. נו?!

מזג האוויר חם מאוד ויבש במשך היום, ובלילה – נעים. האימונים מגוונים ומעניינים.

בכלל לא יהיה כאן עצוב.

אם אקבל חופשה, אסע לכרם שלום, כיוון שביום שישי הקרוב- תאריך היסטורי- פורים ראשון של הקיבוץ החדש…״

על המקום:

שמורת טבע בתרונות רוחמה מהווה מוקד משיכה לאוהבי טבע וצבע בשל מרבדי הפריחה בחודשים ינואר עד אפריל. בשמורה נקודת תצפית ובשוליה דרכי רכב ואופניים.

משפחתו של זאביק מספרת:

אנחנו מגיעים אליו כמעט תמיד כשבאים לקיבוץ. בדרך כלל כשיש פריחה של כלניות. אוהבים לעשות פיקניק וטיול קצר באזור, אוהבים להגיע לעץ הבודד או לקצה של אחת הגבעות ולהשקיף על כל הנוף הפתוח.

המלצות נוספות באזור:

בעונת האביב, בעת הפריחה, תוכלו למצוא באזור הנגב המערבי כרי כלניות, גבעות אדומות לא נגמרות. מומלץ להגיע בעונה זו לבתרונות ולכל הפארקים באזור – יער בארי, חניון רעים, יער שוקדה, ועד רבים נוספים.

7. מצפור הר אדיר לזכר הנופלים במלחמת לבנון השנייה

שם יוצרת תוכן: אפרת גבאי

איזור בארץ: גליל עליון

מיקום

 

על החללים:

במלחמת לבנון השניה נהרגו 44 אזרחים ו-121 חיילים. כמה מהשמות המונצחים במצפור:

• אהוד גולדווסר ואלדד רגב – שנחטפו בתחילת המלחמה
• אורי גרוסמן – בנו של הסופר דוד גרוסמן. נהרג מפגיעת טיל נגד טנקים בטנק שבו לחם, שעות ספורות לפני תום המלחמה.
• בניה ריין – נהרג גם הוא מפגיעת טיל נ”ט באותו הטנק. לזכרו של בניה הוקם “מצפה בניה” בסמוך למשגב-עם, בנקודה שממנה יצא בניה למשימה האחרונה במלחמה.
• תם פרקש – טייס מסוק אםאצ’י שנהרג בעת נסיון סיוע לכוחות הקרקעיים שלחמו באזור בנת-ג’בל. לזכרו, שרה לו אחותו את השיר “מליון כוכבים”.

ועוד חללים רבים נוספים.

על המקום:

הר אדיר נחשב לאחד מן ההרים הגבוהים ביותר בישראל ,הוא מתנשא לגובה של 1,008 מטרים מעל פני הים והוא נחשב לחלק משמורת הר מירון.

על פסגת ההר הוקם מצפור לזכר הנופלים במלחמת לבנון השנייה,

המצפור הוקם ביוזמתן של המשפחות השכולות על ידי רשות הטבע והגנים ובסיוע הקרן הקיימת לישראל.

המצפור מאפשר תצפית מרהיבה לכוון הרי הלבנון והר החרמון, לאורך המעקה של המרפסת יש הסברים על מהלך המלחמה , לוחות מתכת עליהם חקוקים שמות 121 הלוחמים שנפלו בה ומפות התמצאות בשטח.

המלצות נוספות באזור:

אזור הר מירון רווי במסלול טיולים מרהיבים. בראשם – שביל הפסגה של המירון, שדרכו ניתן לעבור בין התצפיות השונות שבפסגת ההר ולהנות מתצפית על הגליל העליון כולו, ועל דרום לבנון.

למיטבי לכת, ניתן לטפס על המירון מכיוון חרבת חממה, או מכיוון הישוב מירון (“חניון הפיתול”). אפשר גם להתחיל מפסגת ההר, ולרדת לשני כיוונים אלו, אך לא מומלץ לאחר גשם משום שהאדמה תהיה חלקלקה.

מסלול נוסף באזור הוא נחל עמוד – ובימי הקיץ החמים ניתן לטבול רגלים במי הנחל ולהצטנן מעט.

8. אילון יעקב הורוביץ

שם המקום: עין אי”ה

שם החלל: אילון יעקב הורוביץ

שם יותר התוכן: visit2israel

אזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על החלל:

אילון נולד במושב אלוני הבשן ברמת הגולן, גדל והתחנך במוסדות בגולן. לאחר התיכון המשך ללימודי תורה בישיבה לתורה מנהיגה ואחרי שנתיים וקצת התגייס לפלחן גבעתי. חבריו מספרים עליו שהיה קשוב, חבר קרוב, פתוח לדבר עם כל אדם, אהב לעזור וראה בעין טובה את העולם.

אילון השתתף בתרגיל צבאי בצפון רמת הגולן בלילה גשום וחורפי בשנת 2004.

הג׳יפ שבו נסעו (מסוג האמר) שקע בבוץ ורכב הנדסי מסוג פומה לא ידע על מיקומו ודרס אותו.

אילון עסק בכתיבת שירים וסיפורים קצרים. אילון אהב להאזין לכל סוגי המוזיקה.

על המקום:

מעיין עין אי”ה, זורם לבריכת בטון בגודל של כ-4×4 מטרים, מלאה מים נעימים. מלבד טבילה נעימה במים הצוננים, תוכלו להשקיף מהבריכה אל נוף מרהיב של נהרות הירמוך ולכיוון ירדן וסוריה. ליד הבריכה ישנם כמה ספסלי עץ וכן עץ שיזף שבצילו תוכלו לנוח.

נקודת הנביעה עצמה נמצאת במעלה המדרון, ותוכלו לזהות את נתיב המים, שיורדים ממנה לבריכה לפי הצמחייה הירוקה שהוא מרווה סביבו.

חבריו של אילון ז”ל שיפצו וניקו לזכרו את הבריכה, שנבנתה במקור בידי הסורים.

לא רק שילוב אותיות השם של הנופל נתנו למקום את שמו. לזה נוסף פירושו המפורסם של הרב קוק ז”ל לאגדות חז”ל, שמרמז על איה, עוף דורס שחולף בחורף בשמי הגולן.

המלצות נוספות באזור:

המעיין נמצא בסמוך מאוד לשמורת נחל מיצר, ובה ניתן למצא מסלולים המתאימים לכל המשפחה. נחל מיצר הוא אחד מיובליו של נהר הירמוך, שלבסוף נשפך לנהר הירדן. בשמורה תוכלו להגיע גם למפל מיצר, מפל בגובה תשעה מטרים ולמרגלותיו בריכת שכשוך נעימה.

9. צפה הבנים באבני איתן

שם החלל: שמואל (שמוליק) טולדנו

איזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על החלל:

שמוליק נולד בקרית שמואל בן זקונים להורי רינה וגבריאל ילד תשיעי חייכן, מקסים אדיב עם לב רחב.

למד בבית ספר יסודי אהרון הרואה, בתיכון למד בתד”ל קרית ים. היה חבר בתנועת נוער בני עקיבא ולפני הגיוס היה במכינת קשת יהודה בישוב קשת

והתגייס לחייל שריון. אוהב אדם אהב לטייל בארץ להיות עם חברים ולעזור לכל מי שצריך.”

אהב מאוד את חבריו ולטייל בארץ ובגולן בפרט. היה מסור מאוד כבן זקונים להוריו, היה אח קטן חכם ומסור, אוהב אדם.

התגייס לחיל שיריון 188 אהב את שירותו, לא קיטר ולא התלונן אהב את חבריו. תמיד רצה להיות ראש גדול.

שמוליק נפל בשביעי של פסח בשנת 2002 בעת יציאה לפעילות בכיסופים על מנת ללכוד מחבלים. בעת הכנת פצצות התאורה צודד הטנק על ראשו ושמוליק נהרג במקום.

טקסט שכתב:

על המקום:

התצפית הפראית באבני איתן הוקמה להנצחת פנחס כהן ושמואל טולדנו, שנהרגו במבצע חומת מגן. המצפה ממוקם בראש גבעה מעל נחל אל על, וממנו ניתן לצפות על המפל השחור. המצפה נגיש לכל.

המלצות נוספות באזור:

בנחל אל על ישנם כמה מסלולים, המותאמים לכל הרמות. תחילת המסלול נמצאת בחניון המפלים שנמצא בסמוך לישוב אבני איתן.

10. עין שוקו לזכר מתן גדרי

שם יוצר התוכן: Visit2israel

איזור בארץ: רמת הגולן

מיקום

 

על החלל:

מתן נולד גדל והתחנך במושב שיתופי בשם מולדת הנמצא בעמק יזרעאל המזרחי. מתן הוא בנם האמצעי של רינה ואילן גדרי, אח לדפנה ואמנון.

עד כיתה ו’ למד בביה”ס במושב ולאחר מכן למד עם כל שאר חבריו בביה”ס המשותף בעמק חרוד.

עם סיום לימודיו בשנת 2000 התגייס לפלס”ר חטיבת הנח”ל ובתאריך 8/6/2003 נהרג במהלך קרב עם מחבלים בקסבא בחברון.

התכונה הבולטת ביותר של מתן הייתה “חברות מעל הכל”, תמיד בלט ביכולת לרכז סביבו קבוצת חברים וחברות ואיתם לעשות את מעשי הקונדס של גיל הילדות והנעורים, כל הסובבים אותו חיכו לרעיונותיו היצרתים לטיולים, מסיבות וסתם לשבת ביחד. בשל אופיו הרגוע והחברותי הוא ידע לקבל גם את אלו שלא היו הדומיננטיים ופחות מקובלים וכך ידע לגשר בין כל שאר חברי כיתתו.

אחת מאהבותיו הבולטות היתה לייסוע עם קבוצת חבריו לאחת מנקודות הנוף, מעינות ופינות זולה שבאזור מולדת להצטייד בעוגיות , בירה וערכת קפה ולהעביר את הזמן בבדיחות, סיפורים ולפעמים גם בשירה.

מתן גדל כנער באזור חקלאי ולכן אהב מאוד את עבודתו בבקר לבשר. את עבודתו זו הוא ביצע לאחר הלימודים בשעות אחה”צ ובחופשות. למעשה, עבודה זו שילבה את אהבתו לבעלי חיים, רכיבה על סוסים ונהיגת ג’יפים בשטח.

בנוסף, מתן הצטיין ברכיבה על סוסים מגיל 7 , השתתף בתחרויות רכיבה ארציות וזכה בהם בגביעים רבים.

מתן בלט מאוד בכישרון בניווט וידע להוביל את יחידתו במשימות מורכבות ומתגרות במשך האינתיפדה השנייה. “כנער בוגר מתן שאף להגיע לאחת מהיחידות המובחרות, למרות נתוני גופו הצנומים הוא לא חשש מהאתגרים וההתמודדות הפיזית הקשה והיה בטוח שבזכות העקשנות וההתמדה יצליח גם באתגר זה. עם התגייסותו הוא התקבל לפלס”ר הנח”ל ושם שירת עד יום נפילתו.

מתן הוכיח שהחוסן הפיזי אינו המרכיב המרכזי בכדי להצליח ביחידה מובחרת, החוסן הנפשי, עקשנות והתמדה הן התכונות שבזכותן הצליח.

מתן בלט מאוד בכישרון בניווט וידע להוביל את יחידתו במשימות מורכבות ומתגרות במשך האינתיפדה השנייה.

צוותו של מתן שימש כצוות כוננות באזור חברון במשך חג הביכורים 2003. בתאריך 8/6/2003 אירע פיגוע ירי סמוך למערת המכפלה, צוותו של מתן הוזעק למקום ובמשך יום שלם ביצע מרדף אחר המחבלים בקסבא. לקראת ערב מתן וחולייתו נכנסו לבדוק את אחד הבתים ובמהלך הבדיקה הם הגיעו לקומה שנייה בה נפתחה על צוותו אש מחבלים שארבו בקומה , מתן ניפגע וחולץ לאחור אך לא היה ניתן להצילו.

על תפקודו בקרב ואיכויותיו כלוחם הוענק לו “ציון לשבח” מטעם מפקד האוגדה.

על המקום:

עין שוקו הוא מעין הנמצא סמוך לכפר הסורי עין תינה, חבריו של מתן לצוות החליטו לשקם את האתר, ניקו גזמו, חפרו בריכה קטנה שאליה זורמים מיי המעיין, התקינו מספר שולחנות ונטעו מספר עצים נוספים לקיים.

מהמקום נשקף נוף מרשים מבקעת הירדן, כוכב הירדן, כינרת, הר מירון ועד לחרמון. המקום מתוחזק בהרבה רגש ואהבה על ידי הוריו של מתן.

המלצות נוספות באזור:

באזור מבוא חמה ישנן תצפיות רבות על הכנרת כמו מצפה השלום, טיילת מבוא חמה.

בנוסף, המעיין נמצא בסמוך מאוד לשמורת נחל מיצר, בה ניתן למצא מסלולים המתאימים לכל המשפחה. נחל מיצר הוא אחד מיובליו של נהר הירמוך, שלבסוף נשפך לנהר הירדן. בשמורה תוכלו להגיע גם למפל מיצר, מפל בגובה תשעה מטרים ולמרגלותיו בריכת שכשוך נעימה.

11. הגן של פז לזכר פז אליהו

שם המקום: הגן של פז

של החלל: פז אליהו

איזור בארץ: גליל עליון

מיקום

 

על החלל:

בן רחל ואורי. פז נולד בקיבוץ עברון, הסמוך לנהריה, ביום ג’ בניסן תשנ”ב (6.4.1992). הוא גדל בקיבוץ, ילד שני להוריו, אח של יותם ומתן ובן זוגה של אלה בר.

כילד אהב פז כל משחק כדור וכדורסל בפרט. לפני שירותו הצבאי ידע פז שהוא רוצה להמשיך לתרום ובחר להתנדב וללכת לשנת שירות בכפר “נרדים” שבערד. “נרדים” זו פנימיה לילדים שיצאו בצו בית משפט מהבית. פז שימש כמדריך ואח בוגר לילדי הכפר והיה אהוב ומוערך.

ב-24.11.2011 התגייס פז לצה”ל. הוא שירת כלוחם בצנחנים, עבר קורס קצינים והמשיך כקצין ביחידה.

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע “צוק איתן” נגד החמאס באזור עזה. פז נפל בקרב במבצע “צוק איתן” ביום כ”ה בתמוז תשע”ד (23.7.2014). איתו נפלו סמל ראשון שחר דובר (דאובר) וסמל ראשון לי (ליליק) מט. סמל ראשון שחר שלו נפצע בקרב ומת אחרי כארבעים יום.

פז היה בן עשרים ושתיים בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ עברון. הותיר הורים ושני אחים ואת חברתו אלה.

פז הועלה אחרי נפילתו לדרגת סגן.

פז התגייס לפלוגת החבלה של הצנחנים. פז התבלט מיד ויצא לקורס מ”כים ולקורס קצינים . פז הצטיין כמפקד צוות והיה אהוב על פקודיו ועל חבריו לפלוגת החבלה ולגדוד הסיור.

פז סיים עם חייליו את מסלול ההכשרה המפרך ועלה עם חייליו לפז נפל במהלך מבצע “צוק איתן” עת הוביל את גדוד הסיור בהתקפה על מתחם חמאס בחאן יונס.

על פי מידע מודיעיני במתחם נחפרה מנהרת טרור שאמורה הייתה לשמש את המחבלים לחדירה לשטח ישראל. בעודו מוביל את חייליו במהלך כיבוש השטח, הופעל על הכוח מטען רב עוצמה.

עימו נפצעו אנושות שלושה מחייליו ומותם נקבע בהמשך. פז יישם במבצע את ערכי הצנחנים, עת עמד בראש חייליו ונפגע תוך הפגנת יוזמה, תעוזה ודוגמה אישית.

על המקום והמלצות טיול:

הטיול ״בשביל פז״ נולד מתוך הצורך לשמר את הזיכרון של פז, להעביר לעוד אנשים שלא הכירו אותו, את אופיו, ערכיו ודרכו המיוחדת. הטיול נבנה על ידי הצוות של פז.

פז, שהנתינה לאחר הובילה אותו ושאהב להכיר את הארץ דרך הרגליים.

נצא לפארק גורן למסלול בנחל כזיב  מתחילים את המסלול מחניון זיתים דרך עין תמיר עד מצפה מונפורט.

נחל כזיב מתפתל וזורם לאורכם של 43 ק״מ, תחילתו בהר מירון בגובה של כ-1000 מטרים מעל פני הים, וסופו בשפך לים התיכון, מצפון לתל אכזיב. חלקו המרכזי של הנחל נמצא בערוץ יפהפה השופע במצוקים עשירים בכוכים ומערות, חלקם עם עדויות למגורי אדם בתקופות קדומות.

לאורך הנחל אפשרויות טיול רבות המתאימות בכל עונות השנה, בשל העובדה שהמסלולים מוצלים על ידי צמחיית חורש יפהפייה בה בולטים עצי דולב מרשימים, ומנוקדים במעיינות מפכים ובריכות קטנות. בסיום המסלול סעו מפארק גורן לקיבוץ עברון ל”גן של פז”.

בשנת 2015 הוקם גן לזכרו של סגן פז אליהו ז״ל, בגן יש מגרש כדורסל, פינות ישיבה מוצלות, גן משחקים לילדים, ופינה מיוחדת להכנת פויקה, פינת הנצחה של פז. הגן ממוקם בשטח של הקיבוץ, מקום רחב ומזמין אשר נגיש לחניית אוטובוסים.

12. אנדרטת הארבעה

שם החלל: יובל היימן

שם המקום: אנדרטת הארבעה

אזור בארץ: נגב מערבי

מיקום

 

על הבן אדם:

יובל נולד בירושלים לזהרה ומשה ביום כ”ח בסיוון תשנ”ג (16.6.1993). אח לשלושה: ארבל, אשחר ואלומה. יובל – יוביק בפי אימו ויובקה בפי אביו – גדל במשפחה גרעינית חמה ומלוכדת ובחיק משפחה מורחבת אוהבת.

הוא היה בן בכור אחראי ובין יובל לאחיו שררו אחווה וחברות. ארבל ויובל חלקו אהבה לכדורגל ולספורט ושיחקו בלגו ובמחשב. יובל היה דור רביעי לתושבי אפרת. הוא נולד בירושלים ומגיל שנתיים גדל והתחנך ביישוב אפרת בגוש עציון: למד בבית הספר היסודי “עשה חיל” והמשיך לתיכון “דרך אבות”.

יובל בחר ללמוד במכינה הצבאית “מעוז” בלוד, וכעבור חודשים אחדים עבר לישיבת “מעלה גלבוע” לעוד חצי שנה. כתלמיד סקרן ומצטיין, לכל דבר הקדיש תשומת לב מלאה, שאף למצוינות, דאג להעשיר את עולמו ולהרחיב את אופקיו בלימודי המתמטיקה ובלימודי ארץ ישראל. הוא התעניין בגיאוגרפיה, בהיסטוריה ובארכיאולוגיה – תחומים שהשתלבו היטב עם אהבת המולדת. שכן, יובל חש קשר עמוק אל הארץ, והרבה לטייל ברגל בארץ וגם בחו”ל.

הוא “צילם” בראשו את הנופים ואת המפות וידע להוביל אחרים ולהדריכם. את רוויה חברתו הכיר בתנועת “בני עקיבא”, עת הדריכו יחד כשהיה בן שש-עשרה והיא צעירה ממנו בשנה. הם היו זוג שנתיים, חלקו אהבה משותפת לטבע וניהלו תקשורת פתוחה וכנה.

אף על פי ששניהם שירתו בצבא, הם ניצלו כל רגע שנפגשו לבלות יחד. בכל ביקור משותף בירושלים, עלו למקום המיוחד שלהם על חומות העיר העתיקה, ישבו שם חבוקים ודיברו על ההיסטוריה העתיקה והענפה של העיר.

יובל גם כתב לרוויה שירים. בשנה הראשונה לנפילתו ערכה המשפחה כמה ערבי זיכרון; ערב השלושים לזכרו נקרא “נווט בנבכי הנשמה” כיוון שהיה מחונן בניווט.

המועצה המקומית אפרת ערכה מרוץ ניווט לזכרו. נערכה לזכרו גם תחרות בבא”ח (בסיס אימונים חטיבתי) “צנחנים”, מרוץ שליחים של מפקדים וחיילים. בית הספר המסורתי בירושלים הקים חצר משחקייה לזכרו; ובבית הספר “דרך אבות” נערך “יום לפיד הגבורה” בחנוכה, יום לימוד תורני ומשחק כדורגל תלמידים-חיילים.

אותות ועיטורים – תיאור המעשה סגן-משנה יובל הימן על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ומקצועיות.

כאוהב אדם ידע למצוא נתיב ללב כל הסובבים אותו, הדומים והשונים. בכל דרכיו נהג בצניעות ובפשטות, בסבלנות ובסובלנות. האיר פנים לכולם והפגין רוחב לב.

יובל היה רגיש מאוד למצוקות הקרובים לו, במעגל המשפחתי המצומצם ובקרב חבריו, חייליו וחניכיו. הוא גילה בגרות הרבה מעבר לגילו, ניחן בחוש אחריות מפותח, היה בעל תושייה והשקיע תמיד יותר מן הנדרש.

לספורט היה מקום חשוב בעולמו. בילדותו השתתף בחוג כדורגל ואהד את קבוצת “מכבי חיפה”. בנעוריו הדריך חוג כדורגל באפרת – פעילות מהנה במיוחד בעבורו.

בסוף השנה הפתיע את חניכיו כשכתב לכל אחד מהם הקדשה אישית ובה ציין את תכונותיו הטובות. בכיתה ו’ התגלה כישרונו בריצה למרחקים ארוכים; הוא השתתף במרוצים וקבע שיאים חדשים. יובל טיפח חלום להשתתף בטריאתלון כאביו ואחיו ולא זכה לממשו.

מחניך בתנועת הנוער “בני עקיבא”, גדל להדריך בתנועה. הוא טיפח את דור החניכים והשקיע במדריכים ובשכבת חבריו שלא יצאו להדרכה. יובל הדריך גם בקייטנה השנתית “קייטנת הסדנא” לילדים בעלי צרכים מיוחדים, קייטנה שארגן הסניף.

בפי חבריו מהתיכון נקרא היימן. הוא אהב לבלות עם חברים, אבל ידע לפנות לעצמו גם זמן אישי. יובל אהב להאזין למוזיקה ישראלית, ונהנה בין היתר משיריהם של להקת “בית הבובות” ושל עידן חביב. כשהרכב המשפחתי היה אצלו ואצל רוויה, הרדיו היה תמיד מכוון לרשת ג’.

ביולי 2012 התגייס לחטיבת “הצנחנים”, עבר את הגיבוש ושובץ בגדס”ר של הצנחנים בפלוגת חיל ההנדסה. הצבא הציב לו אתגרים והתמודדות פיזית ובעיקר נפשית, אבל עד מהרה החליט יובל להיות מפקד וקצין.

כאשר ניתנה לו ההזדמנות יצא לקורס מ”כים (מפקדי כיתות), סיים אותו בהצטיינות והחל לפקד על כיתת טירונים בפלוגת חיל ההנדסה של הצנחנים. יובל הכיר ביכולותיו, ורצה לתרום למען הכלל.

כמנהיג טבעי, ידע לחבר בין אנשים ולרתום אותם למטרה מאהבה ולא מפחד. פקודיו אמרו שמעולם לא הרים את קולו. בכושרו הפיזי שימש להם דוגמה. הוא סיגל לעצמו דרך להצליח בבוחן ספורט ובמבחן לורן.

לאחר כמה חודשי פיקוד יצא לקורס קצינים. מדף שנמצא בפנקסו הצבאי אפשר ללמוד על חשיבות הקורס בעבורו: “אז למה קצינים? – סיבה ראשונה היא הרגשת השליחות שיש לי, שבגללה גם התגייסתי לצבא… סיבה שנייה היא שבאתי לתרום בצבא, לתרום הכי הרבה וכמה שאני יכול, לכן הלכתי לקרבי ועשיתי גם גיבושים, כדי שאוכל להגיע למקום שבו אני תורם הכי הרבה.

אני מרגיש שבתור קצין אוכל לתרום עוד מעצמי ולתת עוד לאנשים שיהיו תחתיי ולגרום שגם הם ימשיכו לתרום ולהשפיע בצבא ואחר כך בחייהם באזרחות. סיבה נוספת היא ההרגשה שלי שאני אוכל לעשות את הדברים כמו שצריך בתפקיד, להתייחס לפקודים כיאות ולהכשירם בדומה למפקדים מסוימים שהיו לי, שמהם קיבלתי הרגשה שאכפת להם ממני ושדאגו לכל מחסורי, אימנו אותי כמו שצריך … וגרמו לי גם לצאת לקורס הקצינים… בפן האישי… אפיק המון בתור קצין… ניסיון ופיתוח כזה יעזור לי גם אחר כך בחיים, באזרחות.”

בקורס שימש יובל כסגן מפקד הפלוגה, תפקיד שדרש ממנו יכולות פיקוד וארגון רבות. הוא המשיך להצטיין והתייחס לכל הצלחה בצניעות ובענווה.

יובל היה צוער ב”צוק איתן”. ב-18 ביולי 2014 הגיע הגדוד שלו, גדוד “גפן” לאוגדת עזה במטרה להתאמן לקראת כניסה לעזה. יובל ביקש למלא תפקיד חשוב במערכה והתנדב למלא את תפקיד הקשר של מפקד הגדוד. בבוקר יום שני, 21 ביולי 2014, בשעה 5:30 בבוקר, זוהו דמויות חשודות כמה מאות מטרים מערבית לעיר שדרות וצפונית לקיבוץ ניר עם.

ההודעה הועברה גם למפקדי גדוד “גפן” מבה”ד 1 שאבטח את הגזרה. בשל הקִרבה הגדולה ליישובים ובשל החשש מפני פגיעה בתושבים, החליט מפקד הגדוד, סגן-אלוף דולב קידר, להגיע למקום עם חבורת הפיקוד של הגדוד, ולבחון אותו מקרוב.

הצוות הוזנק לאזור בשני ג’יפים. באחד מהם ישבו סא”ל קידר, יובל הקשר שלו, סמל נדב גולדמכר ורב-סמל בכיר קסהון (דני) ביינסאין. כלי הרכב הגיעו למקום החדירה, וסא”ל קידר הורה לנהג רכבו לעקוף את הרכב שחבר אליהם.

המחבלים – אשר יצאו מפיר מנהרה לבושים כחיילי צה”ל וחמושים בנשקים, בחגורות נפץ ובמטענים – ירו טיל נגד טנקים לעבר רכב מפקד הגדוד ולאחריו עוד טיל.

מפקד הגדוד, יובל והגשש ירדו מן הרכב ונהרגו בשעה שניהלו קרב עם חוליית המחבלים. גם נהג הרכב נהרג. כוחות רגליים, טנקים וכלי טיס של חיל האוויר, הסתערו על המחבלים. עשרה מהם נהרגו ושניים ברחו חזרה לעזה.

אלעד שושני חברו של יובל בקורס הקצינים העלה דברים לזכרו של יובל מהפגישה האחרונה שלהם שעות ספורות לפני הקרב “יובל עלה ל’דויד’ (רכב שטח רכב ממוגן) ואני להאמר, בדרך למה שנראה כעוד לילה שקט, על גבול הרצועה.

השעה 06:00 בבוקר ופתאום אני שומע צעקות בקשר: ‘שלושה הרוגים לכוחותינו, מחבלים בקו דיווח 38, פצצת ‘אר פי גי!!!’ ואנחנו בלי לקבל פקודה, מניעים וטסים למקום האירוע, תוך שניות שנראות כנצח אנחנו שם.

בלאגן, ריח נוראי שבחיים לא הרחתי, ובתוך כל הכאוס הזה, אני קולט התמונה שלא אשכח כל חיי: אתה יובל, שרוע על הקרקע ליד העץ, עם הנשק ביד ולצידך שלושה מחבלים הרוגים, שלפי כל הסימנים וזוויות הירי הספקת לחסל לפני שנפגעת. והתמונה הזו מספרת עליך הכל: לפני שנלקחת מאיתנו, לא הסס לפרוק מהרכב תחת מטח אש תופת ומטחי ‘אר פי גי’, לתפוס עמדה שולטת, לירות ולפגוע בלא פחות משלושה מחבלים שיצאו מהמנהרה”.

יובל היימן נפל בקרב במבצע “צוק איתן” ביום כ”ג בתמוז תשע”ד (21.7.2014). בן עשרים ואחת היה בנפלו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר הורים, אח, שתי אחיות, חברה, סבים, סבתות, משפחה וחברים רבים.

אחרי נפילתו הועלה יובל לדרגת סגן משנה. על מצבתו כתבו בני המשפחה: “בן ונכד אהוב למשפחות היימן – טובי. אח בכור לארבל, אשחר ואלומה”.

איתו בקרב נפלו סגן-אלוף דולב קידר, רב-סמל בכיר קסהון (דני) ביינסאין וסמל-ראשון נדב גולדמכר. ארבעת הנופלים צוינו לשבח על לחימתם. באפריל 2015 העניק מפקד החטיבה, אלוף-משנה ירון פינקלמן, ציון לשבח ליובל ובו נכתב: “צל”ש מפקד חטיבה צפונית עזה מוענק לסגן-משנה יובל היימן זכרו לברכה על שהראה דבקות במשימה וחתירה לניצחון, אחריות ומקצועיות … לאור המטרה, ונכונות ללחום ולבצע את תפקידו גם תוך סיכון אישי.”

על המקום:

מהמצפה ניתן להשקיף ב-360 מעלות על אזור שדרות, עזה, ניר עם והסביבה כולה. האנדרטה בנויה מבטון ומברזל ומסמלת עמידות ונחישות התושבים מול הטרור, ואת יובל וחבריו שנפלו בקרב שמנע שלושה פיגועים רבי נפגעים באזור. האנדרטה בנויה ממספר משטחי בטון המדמים את החולות באזור, ומשתי דלתות ברזל כבדות הדומות לדלתות הג’יפ ממנו זינקו לקרב ממנו לא שבו.

הדלתות תלויות מעל התהום לסמל את דרכם ללא חזרה. המביט מבין הדלתות יכול לראות את האזור בו התחולל הקרב, 700 מטר מהמצפה. האנדרטה נחנכה לפני מספר שבועות, בסוף ינואר 2022, לאחר כחמש שנים בהן ארכה הקמתה.

המלצה לטיול:

ניתן להתחיל בטיול בבית ספר שדה כפר עציון שמספר גם את סיפורה של “שיירת העשרה” שלוחמיה נפלו במארב בדרכם להביא תחמושת ואספקה לנצורי כפר-עציון.

אחד מהלוחמים היה בן דודו של סבא של יובל – רפאל היימן, שנפל בקרב זה. גם שני אחיו של רפאל – דוב וחווה נפלו במהלך הפגזה ירדנית על ירושלים, כחצי שנה לאחר נפילתו.

מעבר לזה נפל גם סבא-רבא של יובל, (ישראל משה היימן) בהגנה על ירושלים, שלושה ימים לאחר נפילתם של דוב וחווה. לאחר ביקור בבית ספר שדה ניתן להמשיך לתצפית בנקודת הקרב בגבעת הל”ה – מרחק של רבע שעה נסיעה.

מפקד מחלקת הל”ה – דני מס, היה מפקדו של רפאל באותו הקרב בו נפל רפאל, והוא עצמו נפל בקרב הל”ה חודשיים לאחר רפאל. משם אפשר להמשיך לאנדרטה בשדרות ולבצע ממנה תצפית על הסביבה כולה.

13. אנדרטת זהר מינץ

שם החלל: זהר מינץ

שם המקום: אנדרטת זהר מינץ

אזור בארץ: צפון

מיקום

 

על הבן אדם:

זהר מינץ, בן בכור לדורית וחיים, אח לרוני. נולד בקרית חיים אך גדל והתחנך בקרית ביאליק בבית הספר “נעורים”, בחטיבת הביניים “דפנה” ובתיכון “אורט ביאליק”.

זהר אופיין כילד שובב שאהב מאד את הטבע ואת ארץ ישראל. בנוסף, היה זהר חניך ומדריך בצופי ים חיפה והשאיר את חותמו על חניכיו ועמיתיו לצוות. שם זהר הכיר את חברתו ליאורה. זהר היה גבר יפה תואר, חסון ובעל כושר גופני מצוין.

בשנת 1994 הגשים את חלומו והתגייס לשירות צבאי בשייטת ולאחר מכן עבר בהתנדבות לסיירת “אגוז”.

סמ”ר זהר מינץ נפל ב-1996 במהלך מבצע “חובק עולם”. לזכרו הוקמו אנדרטות במספר מקומות בארץ כמו קלעת נמרוד, הר ארבל, ומדי שנה בחג הסוכות מתקיים שיוט על שמו בצופי ים חיפה.

זהר אהב את החיים, המשפחה והחברים. השקיע את מרבית זמנו באיתור נחשים, כלבים, עקרבים וזוחלים אחרים. על כן היה לא פעם חוזר עם “הפתעה” אחרת הביתה. זהר מאד אהב את הים ובילה גם שם לא מעט זמן.

זהר היה בעל חוש טכני מפותח מאד אשר התבטא בבניית טיסנים והטסתם בכל הזדמנות. אהבה נוספת של זהר הייתה גם אופנועים, טרקטורונים וכל כלי אשר ניתן היה לטייל עמו ברחבי הארץ יחד עם חבריו. בחדרו של זהר ניתן למצוא קלטות של שלמה ארצי לו האזין באופן קבוע לצד דגל ישראל.

זהר חונך בבית בו אביו היה לוחם בצנחנים ועל כן חלם להתגייס לשירות קרבי משמעותי. כך היה וזהר עבר את המיונים לשייטת שם שירת כעשרה חודשים ולאחר מכן התנדב להתגייס לסיירת “אגוז” שהייתה אז בהקמתה ויועדה לשרות מיוחד בלבנון, שם שירת כמ”כ ומקלען RPD.

זהר מצא את מותו בקרב פנים אל פנים במבצע התקפי “חובק עולם” שבוצע באור יום, בו שימש כלוחם חוד. הכוח נתקל בחוליית מחבלים אשר הפתיעו אותם באזור סוג’וד – שבגזרה הצפונית של אזור הביטחון בדרום לבנון. החלו בחילופי אש כבדים אשר תוצאותיהם היו טראגיים.

לאחר נסיגת כוח “אגוז” תקפו כוחות תותחנים ומטוסי ומסוקי קרב של חיל האוויר יעדי חיזבאללה באזור ג’בל צאפי. אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין אמר לאחר הקרב: “מדובר באירוע קשה. מהתחקיר הראשוני עולה שהכוח פעל בצורה טובה מאוד, יעילה ונכונה מבחינה טקטית, תוך שהוא מסתער על המחבלים, מטפל בנפגעים ופועל היטב בתוך השטח הקשה והסלעי הזה. באזור זה היו בעבר תקריות רבות שנגמרו בתוצאות קשות”.

על המקום:

גובהו של פסגת הארבל הוא 181 מ’ מעל פני הים. לפני תחילת הטיפוס אנחנו נמצאים קצת יותר מ-200 מ’ מתחת לפני הים. העלייה הינה של 400 מ’ (מדובר בעלייה תלולה אך קצרה). הארבל שולט בכל השטח שסביבו מה שמייחד אותו משאר התצפיות. מהר הארבל ניתן לצפות על הרי הגליל ורמת הגולן, בקעת הכינרת ואת שפך הירדן והעמק. על האבן נכתב ציטוט של אהוד מנור: “לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן, איזה עולם נפלא הוא היה בונה לו”.

המלצות נוספות באזור:

מלבד הטיפוס על הארבל, אזור הכנרת מציע עוד שלל אפשרויות. ניתן לבלות באחד מחופי הימה, לבקר באתרים ההיסטוריים הרבים שסביבה או לטייל במסלולים המרהיבים באזור. אחד מהם, נחל עמוד, מומלץ מאוד לכל המשפחה. גם בימי הקיץ החמים תוכלו למצוא שם מים צוננים, והנוף הנשקף מהמסלול ייחודי.

14. מצפה לירן

שם החלל: לירן סעדיה

שם המקום: מצפה לירן

אזור בארץ: אצבע הגליל

מיקום

 

על החלל:

לירן נולד ב-29/4/85 בקרית שמונה, בה גדל כל חייו. היה תלמיד וספורטאי מצטיין. הוא אהב מאוד לשחק כדורסל וכדורגל, אהב לצייר קומיקס ולנגן על גיטרה. לירן היה ידוע כחבר טוב שאהב לעזור לכל מי שנזקק לעזרה.

בתיכון הוא למד במגמה ריאלית של פיזיקה ומחשבים, ובכיתה י’ למד סמסטר קיץ באונ’ ת”א במסגרת “נוער שוחר מדע”, שם הוא זכה במחשב על הצטיינותו בלימודים ותרם את המחשב כדרכו למשפחה מעוטת יכולת. כשהגיעה העת להתגייס, לאחר גיבושים מפרכים, הוא הגיע לשרת בסיירת אגוז. לאחר נפילתו לירן השאיר זוג הורים- מיכל וציון, שתי  אחיות ואח הקטנים ממנו.

לירן היה ידוע ביכולת הנתינה והעזרה לזולת. בזמן הבגרויות הבית היה כמעין כיתת לימוד, לירן הביא את חבריו לביתו ועזר להם ללמוד לקראת המבחנים. בנוסף, הוא היה רגיש לסביבה, הן לילדים והן לבעלי חיים.

כשאביו הביא לו צב קטן שמצא בשדה כדי שלירן יגדל ויטפל בו, להפתעת האב לירן לא קיבל את הצב, על אף אהבתו הגדולה לבעלי חיים, ודרש מאביו להחזירו למקום בו מצא אותו, וזאת כדי לא להפריד את הצב מאימו.

כשלירן היה בן 13 הוא הצטרף לאימו לקניות בשוק. כשהגיעו לשם הוא ראה ילד שלמד איתו בגן והוא זכר שהמשפחה הייתה במצוקה כלכלית, אשר מכר צעצועים יד שניה. לירן ביקש מאימו 20 ש”ח כדי לקנות צעצוע. בתחילה אימו לא הבינה למה הוא צריך זאת, כי היו לו את מיטב הצעצועים, אך הוא הסביר לה שהוא רצה לתרום ולעזור לילד, וכדי לא לפגוע ולהעליב את הילד, הוא רצה לקנות ממנו צעצוע.

לירן אהב מאוד לצייר, ציורי קומיקס בפרט. הוא ישב שעות על גבי שעות, ימים ולילות, עד שפיתח סגנון משלו. בצפון לא היה ניתן ללמוד קומיקס באופן מסודר, לכן לירן קנה ספרים ולמד זאת לבדו.

בנוסף, לקראת סיום התיכון הוא החל גם לנגן בגיטרה. הוא הוציא מהמחשב תווים של שירים ולמד לנגן תו אחרי תו עד שהצליח לנגן שירים מלאים.

לירן התגייס לסיירת אגוז. בסיום מסלול ההכשרה הוא קיבל חייל מצטיין מופת פלוגתי. הוא יצא להדרכת טירונים בבא”ח גולני, וגם שם קיבל מ”כ מצטיין מבין כל המ”כים.

לירן נפל ב-20/7/2006 בכפר מארון א-ראס במלחמת לבנון השניה. הוא שימש כקשר מ”פ. הכוח שלירן היה בו, יחד עם המ”פ, היו אמורים להגיע לבית שנמצא במקום גבוה. הם הלכו בטור כאשר לירן היה אחרון והמ”פ בנג’י הילמן היה לפניו, הנגביסט רפנאל מוסקל היה לפני המ”פ, ולפניהם היו כמה חיילים נוספים שהובילו את הטור.

כשהם הגיעו לאזור הבית המיועד, בגבם הייתה חומת אבן גבוהה. ראשוני החיילים נכנסו כבר לתוך הבית, ומטרים ספורים לפני שלירן, שהיה אחרון בטור, היה אמור להיכנס לבית, המחבלים ירו שני טי נ”ט. הטילים פגעו בחומה שהייתה בגבם, ומהפיצוץ, לירן נהרג יחד עם המ”פ בנג’י הילמן והנגביסט רפנאל מוסקל.

חייל נוסף, יונתן ולסיוק, שהיה בכוח החילוץ נכנס לעזור בחילוץ הפצועים וההרוגים, נפגע גם הוא מטיל שנורה לעברו ופגע בו ישירות. במקביל, נהרג חייל נוסף מהיחידה – נדב באלווה. כאשר הוא הגיע לפתח אחד הבתים, נורה צרור כדורים לעברו שגרם למותו.

בהיותו בתיכון, לירן כתב חיבור במסגרת הלימודים. להלן חלק מהחיבור שכתב בנושא התנדבות קהילתית:

“חברה כידוע אינה נמדדת עפ”י השכבה העליונה והמבוססת שלה, אלא עפ”י דאגתה לעניים ולאלה הזקוקים לעזרה (ולא רק מבחינה כספית). חברה אשר אינה עוזרת ותורמת לשכבתה החלשה – הינה חברה אדישה וחסרת רגישות. הפרט מצידו, לאחר שהוא מתנדב, מרגיש הרגשת סיפוק עצמי אדיר.

יש לו לפרט, צורך עז לעזור ולתרום לקהילה בכדי לקבל סיפוק אישי. אדם אשר אינו עוזר ומתנדב כשיכול הינו אדם אנוכי שסביבתו אינה מעניינת אותו. לעומתו, אדם אשר מתנדב בפעילות קהילתית הוא אדם הרגיש לסביבה, אדם המוכן לתת מעצמו בשביל אחרים”.

 

על המקום:

מצפה לירן צופה על קרית שמונה, העיר שלירן נולד וגדל בה. הוא צופה על נופי עמק החולה והישובים בסביבה, כשרמת הגולן מלפנים, ומהצד הצפוני רואים את הר החרמון.

במצפה יש עמדת שמע שמספרת על לירן ועל הנוף, וכן ניתן לשמוע שיר שנכתב לזכרו. ישנם אדני רכבת, בהם ניתן לקרוא את סיפור הקרב, את החיבור שלירן כתב, דברים שכתב מפקדו, וכן מופיעה תמונתו של לירן. לאורך השביל במצפה אשר מוביל למערה קטנה, ניתן לראות חלק מציורי הקומיקס שלירן צייר, הנמצאים על בולדרים מצד ימין של השביל.

 

המלצה לטיול:

דרגת הקושי:  קל ובינוני

אורך מסלול – 1.5 ק״מ

 סוג מסלול: מעגלי -הלוך חזור

נקודת התחלה ונקודת סיום: בית עלמין שניר

נתחיל את היום בנחל חרמון/הטנק הסורי, זה אחד האזורים האהובים עלי בארץ ולדעתי גם אחד יפים! קיבוץ שניר יושב על נקודה מהממת ממנה יוצאים מסלולים רבים לצד הנחלים הזורמים לידו. כמו נחל שניר ונחל חרמון שאותו נכיר מקרוב היום.

הטבע הפראי באזור זה הוא טבע ירוק הגדל בשפע, ובעל הנחלים האדירים ביותר בארץ. מוכנים לטיול בלב “הג’ונגל” הארץ ישראלי?  – החורש הים תיכוני המפותח ,תודות לכמות המים הנמצאת בו.  אז נתחיל היום שלנו בצפון הארץ. ניסע בהמשך הדרך שמספרה נושק למספר 100, כן כן על כביש 99  ונמצא את קיבוץ שניר.

עלינו להגיע אל בית עלמין שניר, בוויז – “בית עלמין שניר”. שם נחנה את הרכב ונתחיל את המסלול. בהמשך, נחזור חזרה לרכב וניסע למקומות נוספים. עליכם לחפש את הסימון הירוק (ירוק לבן ירוק ), בו נתחיל את המסלול.

הקיבוץ הוקם בשנת- 67 , כהיאחזות נח”ל. לאחר מכן הוא אוזרח והיה גם לקיבוץ הראשון שהחליט על מעבר מלינה משותפת ללינה משפחתית. התנועה הקיבוצית לא אפשרה דבר כזה, מה שגרם לפרישת הקיבוץ מהתנועה הקיבוצית.

על המסלול הירוק (לבן ירוק לבן) כ-200 מטר בהם נלך על רמה יפייפיה ונוף מדהים. אז, נפגוש את השביל השחור (לבן שחור לבן) שיוביל אותנו אל הטנק הסורי. נרד בו בזהירות בו עוד כ-200 מטר אז שנראה שביל לא מסומן היורד אל הנחל עצמו, ואל הטנק הסורי.

הטנק הסורי – הנה לכם מזכרת ממלחמת ששת הימים הנמצאת באפיק נחל חרמון למרגלות זרימת המים החזקה.

טנק סורי הפוך שנמצא בתוך ערוץ הנחל מעלה הרבה שאלות ותהיות לגבי איך הוא הגיע לשם. יש סברה האומרת שבמהלך נסיגת הסורים, הנהג ניסה לשלב לרוורס, ורגע לפני שצנח למטה אל הוואדי הוא קפץ וניצל. היום, זו אחלה נקודה לפק”ל אם תשאלו אותי.

הייתה חשיבה לפנות את הטנק מערוץ הנחל אבל החליטו להשאיר אותו שם לאחלה של מזכרת לניצחון של ישראל בששת הימים, שהיה ניצחון חשוב מאוד במיוחד באזור רמת הגולן ומורדות החרמון.

מהטנק הסורי נחזור חזרה לרכב ונתכונן לנקןדה הבאה – אז מסלול זה הוא מסלול הלוך חזור לרכב. משם נמשיך אל מצפה לירן סעדיה, תצפית מרהיבה על עמק החולה, קרית שמונה, החרמון וצפון הגולן.

מצפה לירן סעדיה המונגש לנכים ,שהיה חייל סיירת אגוז ,בן העיר קריית שמונה ,שנפל במלחמת לבנון השנייה, מגיעים בנסיעה על כביש 90 לכוון כפר גלעדי, נכנסים לכביש הכניסה שם נוסעים כחצי קילומטר ויורדים שמאלה לדרך נוף הרי נפתלי המוליכה למצפה .

ברחבת המצפה מוצבת תחנת שמע עם הסברים על הנוף. באתר סומן שביל ועל הסלעים הטבעיים הוטבעו לוחות קרמיקה עם ציורי קומיקס שצוירו על ידי לירן.

15. חורשת שלומי

שם החלל: שלומי כהן

שם המקום: חורשת שלומי

אזור בארץ: מרכז

מיקום

 

על החלל:

שלומי נולד בפברואר 1976 יחד עם אחותו התאומה רונית. לשלומי יש עוד אח ואחות צעירים קצת יותר ממנו – ברק וחן. הוא גדל והתחנך בעיר רחובות.

היה בתנועת הנוער השומר הצעיר, השתתף בפרוייקט חץ וקשת ואירח נוער יהודי אמריקאי שבה להכיר ולטייל בארץ כשהיה בתיכון. שלומי ורונית היו כמו ברנדון וברנדה מבוורלי הילס בתיכון.

תמיד מוקפים בבנים ובנות, מבלים ונהנים. שלומי חיכה בקוצר רוח לשירות הצבאי והשתתף באימוני כושר כהכנה לכך. שלומי התגייס לצנחנים, אך נאלץ לעבור חיל בשל בעיה רפואית. שלומי חתר בכל מאודו לחזור למערך הקרבי וכך היה.

שלומי היה מאוד בוגר ואחראי ובה בעת היה מלא שמחת חיים ואנרגיה שמאפיינת ילדים צערים. תכונות בולטות שלו: נדיבות לב, אומץ לב וענווה. היה בו טוב לב טהור, ומעולם לא סיפר על כל המעשים הטובים שעשה. היה אמיץ, ללא פחד, נתן תחושת ביטחון אינסופית.

שלומי מאוד אהב את הצבא ואת החיילים שלו. הייתה לו תשוקה גם אחרי שמונה שנים במערכת וברק בעיניים כאילו רק התגייס. הוא מאוד דאג לרווחה האישית של החיילים שלו והתייחס אליהם בצורה אבהית. מעבר לכך, שלומי אהב רכבי שטח, אהב לטייל בארץ, אהב לצלול.

החל את השירות באוגוסט 1997 בצנחנים, משם עבר לנחל בשל בעיה רפואית. שם התקדם עד לרמת המ”פ בזיקים. לאחר מכן היה קצין המבצעים בחטיבת הבקעה, עשה השלמה לקורס מפקדי פלוגות של חילות השדה והיה מפקד הפלוגה של פלוגת המסלול בגדוד נחשון. לאחר שסיים עימם את המסלול, הוא קיבל את הפיקוד על פלוגת החוד של נחשון.

בחודשים האחרונים שירת עימם בקלקיליה ושם גם נהרג. לשלומי היה מסלול ארוך ומגוון, היו תחתיו טירונים, מילואימניקים וחיילים מחילות שונים.

שלומי היה אמור להשתחרר במאי 2002, אך מאחר והמחליף המיועד שלו טרם סיים קורס מפקדי פלוגות, הוא החליט על דעת עצמו להאריך את השירות בחודש נוסף. בתשעה עשר ליוני 2002, שלומי יצא לפעילות מבצעית בקלקילה מתוך מטרה לחשוף מעבדות לחומרי נפץ. לשם כך נדרש לסרוק שני מבנים. שלומי עמד בראש הכוח, סרק מבנה ראשון, הגיע לשני וירו בו מטווח קצר. שלומי נהרג וברשת נשמעו המילים: קודקוד נפל. העולם עצר מלכת והזמן לא.

על המקום:

זוהי אחת מהחורשות בתוך יער המגינים, הוקם כחלק משיתוף פעולה בין קרן שלומי לבין קרן קיימת לישראל. היער נחנך ביום הולדתו ה 28. ובמסגרתו נערכה ריצת ניווט ללוחמים ששירתו בגדוד נחשון.

החיבור למיזם הוא ברור – אהבתו העזה של שלומי למדינה שלנו ולטיולים בה. כמו כן. היותו נדיב בדומה לעת הנדיב. נטיעת עצים לזכרו מתיישבת עם היותו איש חינוך ומפקד כל חיילים. תהליך ארוך של לימוד, שרואים את הפירות שלו רק בהמשך בחלוף הזמן. במקום מוצבים שולחנות פיקניק, ספסלים, מנגלים סביב נוף ירוק, ואנדרטה לזכר שלומי.

המלצות נוספות באזור:

חורשת שלומי היא חלק מעיר המגינים הגדול שמתפרס על שטחים  במועצה האזורית גזר. בנוסף, באזור נמצאים מעין תימנה ויער צרעה, ששווים ביקור. ואם העונה מתאימה – לא לפספס את גבעת הרקפות שליד הישוב טל שחר.

16. הנקרות בראש הנקרה

שם החלל: דניאל (דני) רובין

אזור בארץ: גליל מערבי

מיקום

 

על החלל:

נולד באלכסנדריה במצרים בסמוך למאסרו של אביו, שנאסר במחנה ריכוז באלכסנדריה כאסיר ציון. עלה לארץ עם משפחתו ב-1949 בהיותו בן שנה. גדל בתל אביב בה למד בבית הספר היסודי דובנוב ובתיכון עירוני א’. עם סיום התיכון התגייס לצה”ל לחיל לשריון. שירת שלוש שנים מלאות, נהרג במלחמת ההתשה במעוז המזח על גדות תעלת סואץ שבוע לפני שחרורו מצה”ל.

התגייס ושירת בחיל שריון. השתתף במלחמת ששת הימים, והטנק שלו היה מהראשונים שפרצו ונלחמו בחזית הדרומית.

דני ז”ל שירת בשריון שלוש שנים, בתוכם נלחם במלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. במלחמת ההתשה היחידה שלו הוצבה שנה שלמה במעוז המזח על גדות תעלת סואץ מול האויב במצרים, ונלחמה מול הפגזות המצרים.

לקראת שחרורו מצה”ל בסוף השרות, החיילים כולל דני ז”ל הוחזרו לבסיס בארץ.

דני ז”ל נרשם לאוניברסיטת תל אביב והיה צריך להתחיל את לימודיו. הוא ביקש מהמפקד שלו להשתחרר שבוע לפני המועד המיועד לשחרורו על מנת להתחיל בלימודיו.

המפקד אמר שאם הוא ירד שוב לשבוע לקו בתעלה במעוז המזח יוכל לקבל שחרור מוקדם של שבוע. דני ירד לקו בתעלה, אך שם הטנק שלו נפגע בהפגזה, הוא נהרג ולא חזר לעולם.

היה נער חביב מאד, עם חיוך כובש ומבט טהור, אהוב על הכל, חברותי, ישר והגון, נעים הליכות, אף פעם לא התחמק ממטלות לא בחייו האזרחיים ולא בשירותו הצבאי, מכבד אדם באשר הוא ומסור למשפחתו.

אהב מוסיקה, השקיע בלימודיו ונרשם לאוניברסיטת תל אביב ללימודי כלכלה ומנהל עסקים שהתכוון להתחיל עם שחרורו מהצבא.

על המקום:

אתר ראש הנקרה מציע מפגש עם תופעת טבע ייחודית של מפגש בין כוחו של הים לבין מצוק אבן גיר לבנה. לאורך הנקרות נחצבה מנהרה היוצרת מסלול של כ-200 מטרים בו ניתן לסייר.

בנוסף לסיור בנקרות מציע אתר ראש הנקרה מגוון אטרקציות כגון נסיעה ברכבל הקצר והתלול ביותר בעולם, צפייה במיצג האורקולי “הים והסלע” המתאר את ההיסטוריה של ראש הנקרה, וסיור ברכבת הקטנה של ראש הנקרה לאורך טיילת חוף אכזיב. בדרך לראש הנקרה היינו עוצרים לאכול או להתרחץ באחד מחופי הרחצה בנהריה או באכזיב.

משפחתו של דני מספרת: ” בתור משפחה לאבי היתה מכונית ונסענו הרבה לצפון. בנהריה יש לנו משפחה, אחות של אמו ז”ל וילדיה והיינו מבקרים אותם לעיתים קרובות. משם היינו מטיילים באזור הצפון, למפלים, לנחלים ולנקרות ראש הנקרה. אהבנו מאד את הים.”

המלצות נוספות באזור:

פארק הנקרות חוויתי, מגוון, ומתאים לכל המשפחה. אם תרצו להמשיך מכאן, ניתן ללכת לבקר באחד מחופי הים הצפוניים – חוף בצת או חוף אכזיב, לבקר בשמורת אכזיב המכילה שילוב מרשים בין חופי הים לאתרים ההיסטורים, או לטייל לאורכו של נחל כזיב – הזורם כמעט כל ימות השנה וניתן להשתכשך ולהצטנן במימיו.

17. גני חוגה – עמק המעיינות

שם החלל: דודו וקנין

אזור בארץ: עמק יזרעאל והגלבוע

מיקום

 

על החלל:

דודו היה בחור יפה תואר, תכול עיניים, ספורטאי, מוכשר מאוד, חרוץ. גדל והתחנך בבית שאן, בן יחיד ולו שתי אחיות.שיחק כדורגל בקבוצת הנוער של בית שאן ושיחק אף טניס וזכה במדליות לגיל 16 בצפון.

דודו היה חניך ומדריך ב”נוער העובד והלומד” .דודו אהב לטייל בארץ ברכבו עם חבריו, במיוחד במעיינות בית שאן ובכינרת. דודו למד בתיכון בבית שאן במגמת ביולוגיה וסיים בגרות בקלי קלות.

היה אהוב על חבריו, על מוריו ועל כל אדם. דודו אהב אנשים, עזר תמיד לזולת, היה צנוע ובעל מוטיבציה גבוהה לשרת שירות קרבי.כשיתגייס לגבעתי היה גאה מאוד , הצטיין במהלך הטירונות וקורס מכי”ם, היה אהוב על מפקדיו ועל חבריו במחלקה, שעד היום שומרים על קשר קרוב איתנו.

דודו התאפיין בגישה קלילה לחיים. המוטו שלו היה ‘don’t worry be happy’ וגם “עברנו את פרעה נעבור גם את זה”. היה לו חוש הומור יוצא מן הכלל. היה רגיש לכל אדם ועוזר למשפחה ולזולת. דודו עבד בחופשותיו וקנה אופנוע שבו נסע בבית שאן. את האופנוע שידרג למכונית ובהמשך למכונית טובה יותר.

דודו אהב לטייל עם חבריו במעיינות בבית שאן, בכינרת ובכלל בכל אזור הצפון. דודו ספורטאי מוכשר ושיחק כדורגל וטניס. דודו אהב מוסיקה. אהב ללכת להופעות של שלמה ארצי, אהב את שיריו של דני רובס, משינה, אתניקס ושלום חנוך.

דודו התגייס לגבעתי ועבר טירונות וקורס מכי”ם. דודו היה מטוליסט של המחלקה.הוא שירת בעזה ובלבנון.

המפקדים שלו מאוד העריכו ואהבו אותו. ליווינו אותו בטקס ההשבעה בכותל ובמסע כומתה שהיה אז 120 ק”מ והתפעמנו מהקלות שבה עבר שלבים אלה בצבא.

דודו חזר לצבא לאחר שלושה ימים בבית. הוא נסע מבית שאן לטבריה ומשם לקח טרמפ לקריית שמונה כדי להתקרב למוצב בלבנון שם שירת. הנהגת שדודו לקח איתה טרמפ עשתה תאונה, ובה דודו נפצע קשה מאוד . הוא הובהל במסוק לבית חולים זיו ומשם לבית חולים רמב”ם. דודו נאבק על חייו במשך 12 ימים כשלאחריהם גופו החזק כבר לא עמד עוד.

על המקום:

בעמק המעיינות למול הרי הגלעד נובעים מעיינות “חוגה” הזורמים בין שלושה אגמי רחצה בעומקים משתנים, המים ממשיכים בזרמתם לנחל חרוד ולבריכות הדגים בעמק המעיינות.

פארק נופש ידידותי למשפחה ובו אגם ענק ושעשועי מים לילדים, שולחנות פיקניק במדשאות מוצלות. חניון קמפינג ללינה בטבע ליד המים, המקום משודרג ומאובטח ומציע אפשרות ללינה באוהלים ממוזגים, שרותים מרווחים ומקלחות. פארק גני חוגה הוקם ע”י המועצה האזורית עמק המעיינות בעזרת משרד התיירות וקק”ל.

ללכת בדרכו של דודו: נקודת ההתחלה היא אנדרטה לזכר חיילי צה”ל סמוך לאמפיתיאטרון בבית שאן, שם הצטלם עם האופנוע שלו וכיום שמו חקוק עליה. מהאנדרטה יש לנסוע לכיוון טבריה, וגני חוגה נמצאים לאחר בית העלמין של בית שאן, מצד ימין שם דודו קבור בחלקה הצבאית.לאחר גני חוגה אנו ממליצים להמשיך לכינרת לקיבוץ האון , חוף גולן וחוף צבר, שני חופים משני קצוות הכינרת שדודו אהב אותם מאוד ובילה בהם עם חבריו.

המלצות נוספות באזור:

עמק המעיינות גדוש במקומות בילוי לכל המשפחה: גן השלושה, נחל הקיבוצים, הסחנה, ועוד רבים אחרים. בין המעיינות תוכלו למצוא גם מסלולי הליכה רבים. למרחיקים עוד קצת יותר – מומלץ להגיע לחופיה הדרומיים של הכנרת.

18. אנדרטת ליל הגלשונים

שם החלל: ניב חזון

אזור בארץ: אצבע הגליל

מיקום

 

על החלל:

ניב נולד בקיבוץ גבת וכשהיה בכיתה ד׳ עבר עם המשפחה לגור בפתח תקווה. לאחר שסיים את לימודיו בתיכון אחד העם, נסע לחו״ל במסגרת משלחת נוער. הוא חזר משם עם הרבה תובנות על החיים, אותן כתב בין השאר במכתב לחבר שהתגייס לפניו.

ניב התגייס לחיל הקשר, עבר קורס ושובץ לפלוגת הקשר בחטיבת הנחל. ניב נפל בליל הגילשונים כשהוא בן 19.

ניב אהב מאוד תיאטרון ולכן הוקמה על שמו מגמת תיאטרון בתיכון בו למד. הוא היה מנהיג לחבריו, אהב מאוד פוליטיקה והקים מפלגת ילדים כשהיה בן 9.

ניב התגייס לחיל הקשר ושובץ לנחל. הוא הספיק לשרת 10 חודשים בהם השתלב גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה חברתית. ניב נפל בליל הגלשונים. לילה בו מחבלים חדרו על גבי גלשונים מלבנון.

אחד מהם הופל והשני נחת ליד מחנה גיבור. השומר בש״ג המחנה ברח כששמע את היריות וכך המחבל נכנס למחנה ירה לכל עבר והרג שישה חיילים.

ניב כותב לחברו יואב לרגל גיוסו: “נתחיל מכך שכמעט אין דבר עצוב יותר מאשר לכתוב מכתב שהוא בעצם די מכתב פרידה לחבר שהולך לצבא, אבל כנראה שאין ברירה. אומרים שהצבא זה חוויה, הצבא זה מבגר ועוד כל מיני שטויות. בסך הכל הצבא זה, לצערנו, חובה, חובה שיכולה להיות לא נעימה ויכולה להיות גם לא נוראה. אני רק יכול לאחל לך שכשתחזור מהצבא תהיה שלם בגופך (דבר ראשון) ולא פחות חשוב שלם בנפשך. כי למרות שהצבא בנוי על שיטה של מילוי פקודה, רצוי לא להיסחף רצוי קצת לחשוב ולהגיע להחלטה הנכונה בכוחות עצמך”.

“לעניות דעתי, ודעתי היא כנראה במיעוט, אין דבר טיפשי יותר מצבא וממלחמה כיון שבשניהם אנשים או בני אדם מתאמצים ומשתדלים להרוג ולהכחיד בני אדם בדיוק כמוהם. בכל אופן עם המסגרת חריפה כל כך של הצבא אני מאחל לך ומקווה שתשמור על דעה צלולה, ואל תשכח שלעולם מלחמה אינה הפתרון אלא תמיד צריך למצוא את הדרך לשלום. יותר מכל כדאי, לא להיסחף אחרי נאומים גדולים שקוראים לך להיות ראש גדול, תעשה אתה את החשבון האישי שלך כי כל המנהיגים הגדולים אחר כך לא מבקרים את “הראשים הגדולים” בבתי החולים”.

“ועכשיו לדברים קצת יותר אישיים. אני ואתה חברים כבר הרבה שנים. גדלנו ביחד, רבנו ביחד, הכרנו אנשים חדשים ביחד. חבל שלא נותנים לנו להמשיך להיות ילדים. בסך הכל קצת קשה לי ואני חושב גם לך, לדמיין את עצמנו במדים ועם רובים. בכל מקרה אני מקווה שגם במשך שרותך הצבאי וגם לאחריו, נישאר חברים טובים, כי חברות היא אחת הדרכים הבדוקות להתגבר על הקשיים בצבא. בוא גם לא נשכח שהצבא זה לא סוף העולם, יש חיים בו ויש חיים אחריו. נקווה שנמשיך להיות כפי שהיינו ואולי אף יותר. מאחל לך הצלחה גדולה ובריאות שלמה מניב ועוד תוספת קטנה לפני סיום: ‘ילדים פורסים כנפיים ועפים אל הצבא ואחי שנתיים הם חוזרים ללא תשובה’ (יהונתן גפן “יהיה טוב”) אני מקווה ומאחל לך שתחזור עם תשובה”.

על המקום:

האנדרטה נמצאת במסוך לכביש 99 ביציאה מקרית שמונה. פונים מצומת גיבור בקרית שמונה לכיוון בית הילל ומיד לאחר הקניון מצידו השני של הכביש נמצאת האנדרטה.

הסלע, שנחצב מהרי הגליל והוצב על בימה, הוא אנדרטה לשישה “חיילי צה”ל שנפלו בקרב על הגנת ישובי הצפון בליל הגילשונים ה’ בכסלו תשמ”ח 25.11.87.” שמותיהם חקוקים בלוח שיש, המהווה חלק מן האנדרטה, וכן דרגתם, גילם בעת נופלם ומקום מגוריהם בארץ. מתחת לשמות חקוק עוד: “בחייהם ובמותם לא נפרדו”.

האנדרטה הוקמה ביוזמת המשפחות השכולות, והלוט הוסר ממנה ביום השנה לנפילתם.

המלצות נוספות באזור:

נחל עיון ומפל התנור – באחת הנקודות הצפוניות ביותר במדינה תוכלו להנות ממים זורמים כל ימות השנה, בטיול שמתאים לכל המשפחה. אורך המסלול הוא כ-2 ק”מ.

מומלץ להתחיל את הטיול בכניסה הצפונית של השמורה (חניון נחל עיון – אנדרטת הספארי) אל היציאה הדרומית (ממוקמת מעט דרומית לכניסה למטולה). נחל עיון זורם לשטח מדינת ישראל מלבנון, ונשפך בהמשכו לחצבאני שנשפך לירדן. לאורך הנחל ישנם מספר מפלים מרהיבים ביופיים.

19. עין יעל

שם החלל: אביתר גרינולד

אזור בארץ: הרי ירושלים

מיקום

 

על החלל:

אביתר נולד בכ”ח אייר תשכ”ז בירושלים. בנם הבכור של רחל ואיתמר גרינולד. גדל ולמד בבית הספר היסודי מימון בקרית משה בירושלים ובתיכון ב”הימלפרב” למד במגמת ביולוגיה וכתב עבודת גמר על עופות דורסים.

היה נער מופנם, רגיש ובעל חוש הומור. היה מוכשר מאד במלאכות עדינות ובעל יכולות דיוק מופלאות. אהב מאד להאזין למוזיקה ובעיקר של להקת ה”ביטלס”. היו לו אוספים רבים אותם סידר בצורה מאורגנת ואסטטית מאד, ואהב מאד לצלם. בסיום הלימודים התגייס לחיל התותחנים, היה לו חשוב להתגייס לשירות לפי הצרכים שצה”ל יתן לו. היה אח לנעמה ואפרת.

אביתר היה נער מופנם מאד ורגיש. קיבל בשלווה דברים ולא נטע להתווכח. היה לו חוש הומור שנון ולעיתים אף ציני. אהב לטייל במקומות שונים בארץ.

היה מאד דייקן ומוכשר בתחום האומנות. ישנם עבודות רבות ששקד עליהם שעות רבות בדיוק רב. אהב מאד לצלם וסידר את התמונות באלבומים לפי נושאים. אהב והתעניין בבע”ח , שמר בחופשת הקיץ על בע”ח שהיו בבית הספר בו למד, וכן התנדב לשמור על קן של עיט הסלעים שהיה בהר גילה ונשקפה סכנה לביצים שבקן.

אביתר התגייס לתותחנים בגיוס נובמבר. לצערנו הספיק להיות בטירונות רק שבעה שבועות. הוא לא התלונן וקיבל הכל בשלווה. השתדל לעשות את הטוב ביותר שיכל. חברים אמרו לנו שגם בצבא היה שקט אך התנדב כשבקשו.

בשבוע האחרון של הטירונות שהתה הפלוגה של אביתר בסדרה בשדה באיזור כפר קאסם. בבוקר יום שישי כשעדיין עוד היה חושך, פלוגת הטירונים החלה מסע בשולי הכביש.

בצעדתם חזרה לבסיס הטירונים פגע טנדר אזרחי בטור החיילים. שניים מהחיילים, אביתר וחייל נוסף – פרנק (שהיה בן 27 ועלה לארץ מארה”ב והתעקש לשרת בצבא עם החברה הצעירים למרות גילו והעובדה שכבר היה נשוי) נהרגו , כנראה במקום מפגיעת הרכב והיו אף אחרים שנפצעו.

על המקום:

אביתר כחלק מלימודי הביולוגיה שלו למד ועשה עבודת חקר על עופות דורסים. כחלק מאהבתו לבע”ח ולסביבה התנדב והיה פעיל בחברה להגנת הטבע.

דרכם הוא שמע על עיט הסלעים שהיה בסכנת הכחדה ושקינן בהר גילה, בסמוך לעין יעל. אביתר התנדב עם חבר נוסף לשמור על הקן ובו מספר ביצים כדי שחיות אחרות לא יפגעו בקן ויאפשר לעיט לדגור על הביצים כדי שיכלו לבקוע גוזלים חדשים ולהתרבות.

המלצות נוספות באזור:

עין יעל הוא אחד מהמעיינות שנובעים לאורך נחל רפאים, אחד מיובליו של נחל שורק שנשפך לים התיכון. מומלץ לטייל לאורכו של הנחל – מסלול קל שמתאים לכל המשפחה, באורך של כארבעה ק”מ.

התחלת המסלול הוא במעיין “עין לבן”  שנמצא בפאתי שכונת קרית מנחם שבירושלים. בעין לבן ניתן לטבול ולשכשך את הרגליים. למכאן ניתן להמשיך דרך פארק ירושלים לשני מעיינות נוספים – עין יעל ועין חניה. נקנח את המסלול בגן החיות התנ”כי, שהיה ועדנו חוויה לכל הגילאים.

20. עין דיבשה

שם החלל: צפריר בר-אור

אזור בארץ: אצבע הגליל

מיקום

 

על החלל:

הילד החייכן שהפך ללוחם ומפקד שגורם לחייליו לחייך. אהב לצחוק, לעשות שטויות, לשחק פיפא, ללכת למשחקים של מכבי ת”א כדורסל. טיולים בארץ, אהבתו הכי גדולה… לראות הכל, להכיר מקומות חדשים. התגייס לעורב גולני בשנת 2000 ולימים הפך להיות סגן מפקד היחידה.

נפל במבצע צוק איתן 2014 מטיל ישיר לבניין בו ביצעו כינוס קודקודים.

על המקום:

המעיין מכיל מים זורמים, תצפית, פינת ישיבה, וצל. חונים ממול טיולים לאורך הנחל. המקום משקף את אהבת צפריר לארץ, הטיולים ברמת הגולן, המים הזורמים, הירוק וכל היופי שיש בארץ היו גם בו.

בכל עצמאות מגיעים למסלול שלו בעין דיבשה כל החברים והמשפחות בכדי לחגוג עצמאות ולזכור אותו יחד.

המלצות נוספות באזור:

אגמון החולה היא אטרקציה לכל המשפחה. האגמון, שהינו נקודה מצוינת לתצפית על הציפורים במהלך הנדידה שלהם, הינו תוצאה של הצפה מחודשת של שטחי ביצת החולה שיובשו בשנות החמישים של המאה העשרים.

בשנות התשעים הוצף השטח מחדש ומאז הוא מהווה מקור משיכה למאות סוגים של ציפורים שעושות שימוש בשטח האגמון כנקודת לינה בדרכם במסע. בחודשי החורף בוחרות ציפורים רבות להישאר ולגור בשטח האגם.

האגמון מכיל אפשרויות רבות לביקור – השכרת אופניים או רכבים ממונעים, טיול רגלי ואף נסיעה בעגלה הרתומה לטרקטור. בפארק האגמון פרוסים שולחנות רבים למנוחה.

21. יער שון – לזכר שון כרמלי

שם החלל: שון כרמלי

אזור בארץ: הכרמל

מיקום

 

על החלל:

שון נולד וגדל בדרום טקסס, ארה”ב, עלה לישראל בגיל 16 והצטרף לשתי אחיותיו שעלו לפניו, כשהוריו עדיין עובדים ומתגוררים בטקסס. שון סיים תיכון בביה”ס אוסטרובסקי ברעננה והחליט להתגייס לצה”ל. למרות התנגדות הוריו, התעקש להיות לוחם קרבי בחטיבת גולני, שם שירת כחייל בודד.

מגיל צעיר מאוד היה שון ילד חייכן, חביב ואהוב מאוד על חבריו ומשפחתו, גם כשעשה שטויות או מעשה קונדס, אי אפשר היה לכעוס עליו. החלטתו להתגייס לשירות קרבי לא הייתה מתוך צורך במימוש עצמי, אתגר או קידום קריירה, היה לו את כל אלה בארה”ב.

התכונה הבולטת שלו הייתה כבוד האדם, בלי קשר לגיל, מוצא או רקע. למרות שהיה דעתן ועקשן, הקפיד לא להגיע לעימותים, ולכן כמעט ולא הסתכסך עם אנשים. שון תמך בבני נוער חלשים ולא מקובלים, גם על חשבון הפופולריות שלו. בזמן שירותו הצבאי תמך בחיילים החדשים שהגיעו לפלוגה ובעיקר בחיילים הבודדים.

שון אהב מאוד ספורט ימי ובעיקר גלישת גלים. מגיל 4 אהד את מכבי חיפה, צפה בה בטלוויזה מארה”ב, בכל חופשה בישראל הגיע למשחקיה, ומדי פעם אף טס למשחקי הקבוצה באירופה. בילדותו השתתף בחוג ציור. שניים מציוריו זכו בפרסים בתערוכה בינ”ל שנערכה ביפן. כמו כן, שון למד מוסיקה וניגן בפסנתר ובגיטרה.

שירותו של שון בצה”ל החל בבסיס ”מחווה אלון” במסגרת קורס לחיילים בודדים. לאחר כחודש החל טירונות בגדוד 13 של חטיבת גולני ובהמשך תיפקד בפלוגה כמתפעל מקלע כבד ונהג בנמ”ר. הקשיים הקיימים ביחידה קרבית, המרחק מההורים, המנטליות וקשיי השפה גרמו לו לא לא אחת למשברים ולירידה במצב רוח. עם זאת, הוא היה נחוש ומלא מוטיבציה, ולא היה מוכן לוותר למרות שגדל כאמריקאי מפונק ביחס לתנאים שנמצא בהם באותה העת.

חטיבת “גולני” לקחה חלק במבצע “צוק איתן”, וגדוד 13 בו שירת שון היה אחד מבין הגדודים שלקחו חלק בתמרון הקרקעי בעזה במטרה לטפל במוקדי ירי הרקטות לעבר שטח ישראל ולחשוף מנהרות טרור.

בהיותו מקלען נמ”ר יצא שון מספר פעמים וטען את המקלע בסיפון הנמ”ר, כשהוא חשוף לאש ומסכן את חייו למען הצלחת המשימה והשמירה על שלום חבריו לפלוגה. במהלך פעילות זו נפגע בראשו ונהרג. שון נפל ביום כ”ב בתמוז תשע”ד (20.7.2014), בהיתקלות עם מחבלים בשוג’אעיה.

בכתב הערכה לפעילות מבצעית שניתן לו על ידי מח”ט גולני, על פועלו בקרב נכתב: ”במהלך מערכת צוק איתן בתאריך 20.07.2014 נתקלה הפלוגה בחוליית מחבלים והתפתח קרב. במהלך ההתקלות בה נפגע ונהרג, אל מול אש לעבר הפלוגה מנשק קל, מקלעים וטילים נגד טנקים, הפגין שון גבורה יוצאת דופן, תוך שהוא חש את גודל האחריות המונחת על כתפיו, ומקפיד להיות ראשון כדי שחבריו לא יפגעו תוך שהוא חשוף לאש ומסכן את חייו.”

לאחר נפילתו הופצו ברשתות החברתיות על ידי אוהדי מכבי חיפה, קריאות להגיע להלוויתו. לקריאה זו הצטרפו רבים ולהלוויתו הגיעו לפי הערכת המשטרה 40,000 ישראלים.

ציטוטים מסטטוסים של שון בפייסבוק (תרגום מאנגלית): ”לא חושב רק על עצמי, אין דבר שלא אעשה עבור המדינה שלי”.

”יש אנשים שרוצים שדברים יקרו, יש שמאחלים שדברים יקרו, אחרים גורמים לדברים לקרות”.

סטטוס לראש השנה בעברית: “התחלתי את השנה עם לתרום דם בבסיס, שיהיה לכולם חג שמח, שנה טובה, ושידעו שיש מישהו ששומר עליכם, שון כרמלי לא נותן לשום דבר לקרות לעם ישראל, אל תדאגו, שנה מתוקה לכל היהודים בעולם”.

על המקום:

אתר הנצחה ”מבואות יער שון” הנמצא ביער שער הכרמל.

במחלף אליקים פונים בכביש 672 לכיוון דאלית אל כרמל, לאחר 366 מטר פונים ימינה לעבר יער שער הכרמל, נוסעים עם הכביש ונצמדים לימין בהמשך 352 מטר, פונים שמאלה ונוסעים 283 מטר, פונים ימינה 86 מטר.

המקום נקרא “מבואות יער שון”. נמצא בתחילת יער קרן הכרמל, קרוב לשביל ישראל. משם אפשר לפנות למערות חרבת חרמש מהתקופה הביזנטית סמוך למערות הקבורה, או להמשיך למצפור קרן הכרמל. בעונה פורחים באזור אירוסים, רקפות נרקיסים, כרכומים ועוד.

המלצות נוספות באזור:

מנזר הכרמליתים “המוחרקה” מציע ביקור במנזר קדום, ובמקום שעל פי המסורת התחולל המאבק בין אליהו הנביא לנביאי הבעל. בנוסף, נשקף מכאן נוף מהפנט לכל מפרץ חיפה והכרמל.

נחל רקפת שבאזור מציע מגוון מסלולי טיול בחורש הבתולי של קרן הכרמל. מסלול באורך של כ-5 ק”מ יוביל אותנו בחורש אל המוחרקה. ניתן להתחיל באתר ההנצחה “מבואות שון” או בהמשך על כביש 672, לכיון דאליית אל כרמל.

המסלול מוביל אותנו בסימון שבילים אדום דרך אפיק נחל רקפת אל חרבת כרך, בפאתי הישוב דאליית אל כרמל.  אם נמשיך בסימון השבילים האדום נגיע אל המוחרקה, נקודת הסיום של המסלול.

22. תיאטרון אלעד

שם החלל: אלעד דן

שם יוצר התוכן: visit2israel

מיקום

 

אלעד בנם הבכור של אמנון ודניאל, אח לבעז ודורין, נולד ב-14.12.1980 בקיבוץ אילות. ילד טבע, יפה תואר, סקרן, חייכן וטוב לב. את לימודיו עשה בבית הספר באילות, ובהמשך בבית הספר האזורי “מעלה שחרות” המשותף לקיבוצי הערבה הדרומית.

בעת מבצע ענבי זעם הכיר את חברתו סיון שהגיעה כמו ישראלים רבים לאילות כדי למצוא מפלט ממטחי הקטיושות שנחתו על יישובי צפון הארץ. לפני פרוץ מלחמת לבנון השנייה, סיים אלעד את לימודיו במכינה באוניברסיטת חיפה, כהכנה ללימודי הביוטכנולוגיה אותם עמד להתחיל לאחר טיול המתוכנן עם סיון בתאילנד באמצע אוגוסט.

אלעד אסף אליו חברים ממקומות שונים. בכל מקום אליו הגיע אלעד מוכר כאחד שתמיד אופטימי, תמיד מחייך, תמיד עומד במשימות, תמיד יודע לומר מילה טובה, תמיד היה הגורם המאזן והמפשר בין כולם. אהבה גדולה הייתה לאלעד לטבע, לנופים וכמובן לים, הוא אהב לצלול בכל הזדמנות והרבה לטייל בארץ ובעולם.

תיאור הקרב בו נפל אלעד

את שירותו הסדיר עשה אלעד בפלוגת החוד של הצנחנים בגדוד 890. כאשר נקרא לשירות מילואים צורף ליחידה מובחרת השייכת לצנחנים ולצוות יע”ל, סיירת מובחרת

של חיל ההנדסה. בליל ירח מלא, צעדו אלעד וחבריו לפלוגה בצעדים מדודים לעבר

הכפר רשף. מטרת המבצע הייתה להשתלט על הכפר בו נמצאו בונקרים של החיזבאללה שלא היה ניתן להשמידם מהאוויר. על גבם עמסו חומרי חבלה רבים לביצוע המשימה.

בפאתי הכפר דבל נשמעו חילופי אש. בהחלטת המפקדים נעצר הכוח למשך שעה וחצי ונכנס לאחד הבתים שהיה מחסן לייבוש זעתר. הכוונה הייתה להמתין בבית עד הערב ואז לצאת לכיוון רשף. אלעד התנדב להחליף חבר שזה עתה נולד לו תינוק ויצא לשמור על המבנה במקומו. הכוח זוהה ונחשף על ידי לוחמי החיזבאללה. בעוד חלק מהלוחמים ישנים, התעוררו האחרים מקול פיצוץ אדיר שהרעיד את קירות הבית.

אחד מחבריו של אלעד ששרד את הקרב מציין כי לאחר הפגיעה הראשונה מיהר אלעד לפתוח אלונקה על מנת לעזור לפצועים. דקות לאחר מכן, כבר לא ראה את אלעד. משערים כי הטיל השני של החיזבאללה שפגע במבנה הוא שהרג את אלעד ושמונה חברים נוספים. אלעד דן נפל בקרב בדרום לבנון ביום ט”ו באב תשס”ו (9.8.2006), בן עשרים ושש היה בנפלו. הוא נטמן בבית העלמין של קיבוץ אילות – בגבעה הצופה אל הים שבו כל כך אהב לצלול. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל. הוא הניח אחריו הורים, אח ואחות, וחברה.

תיאטרון אלעד

תיאטרון אלעד, תיאטרון לתושבי ואורחי אילת והערבה, הוקם לזכרו. אחיו, בועז דן משחזר “הייתי חובש בחיל האוויר בסדיר, וב-12 בלילה דפקו המפקדים על הדלת. אני נעמדתי ואמרתי שאני לא זז עד שאומרים לי מה קרה לאח שלי. הם הסתכלו עליי המומים ותהו מאיפה אני יודע.  הגוף שלי ידע.

כשהתיאטרון התחיל לזוז, חשבתי שזה נכון, שמשהו כל כך חי ודינמי כמו תיאטרון יהיה מוקדש לו. הרבה אנשים מכירים אותו ואת הסיפור שלו בזכות זה”.

23. אנדרטה לזכר “נגמ”ש השישה”

שם יוצר התוכן: visit2israel

מיקום

אדרון עמר, נפל ב-2004 ברצועת עזה, בן העיר אילת לזכרו ולזכר שישה חבריו יש כיתה במרכז הצפרות.

בן עמליה ודניאל, נולד ביום ז’ באדר ב’ תשמ”ד (11.3.1984) באילת. בן בכור להוריו, אח לאביגל ולתאומים שחר וזוהר. אדרון נולד בז’ באדר, התאריך המיוחס ללידתו והיעלמותו של משה רבנו. שמו, שניתן לו על ידי אביו, מורכב משתי מילים: אדר, החודש שנולד בו ורון, שמחה = אדרון. “משנכנס אדר מרבים בשמחה”.

כבר בינקותו בלט אדרון כתינוק מיוחד, יפה, סקרן וחברותי. בגיל שנה וחצי החל לדבר ודיקלם סיפורים שלמים ושירים ששמע מהוריו. בגני הילדים שלמד בהם אובחן כילד בעל יכולות גבוהות בהבעה, מנהיג המוביל את ילדי הגן. אחת הגננות אמרה: “את אדרון אני מקווה לפגוש בעוד מספר שנים. הוא יהיה סופר דגול או ראש ממשלה.”

בבית-הספר היסודי “אופיר” היה אדרון תלמיד מצטיין. הוא אובחן כילד מחונן ולמד יום בשבוע במסגרת “מכללת אילת” בפרוייקט מיוחד לילדים מחוננים, שנלמדו בו נושאי העשרה. גם בבית-הספר היה אדרון לדמות מובילה חברתית, כל התלמידים רצו בחברתו והוא נענה תמיד לכולם.

תחומי העניין של אדרון היו מגוונים: הוא עסק בספורט, אהב את הטבע והנוף לסוגיו, אהב את הים, טייל ברחבי הארץ וגילה בקיאות בזיהוי מקומות ואתרים, זיהה צמחים, הכיר בעלי חיים ומאוד אהב לצייר.

אדרון ניחן בכשרון כתיבה והרבה לכתוב. בכיתה ה’ כתב בעיתון בית-הספר על נושא השלום: “שלום זו מלה שקיבלה משמעות/ שלום זו מלה שקרובה להתגשמות/ שלום זה חלום, שלום זו ברכה/ שלום מלא בהתרגשות ושמחה.// השלום מתקרב ולאט לאט אנו משלימים עם האויב/ שלום בין אנשים, שלום בין כולם והשמחה בחינם/ אז בואו כולם יחדיו ונעשה שלום עכשיו.”

כשהיה אדרון בכיתה ו’ המשפחה עברה להתגורר בפתח תקווה, שם למד בבית הספר היסודי “הדר”. גם שם בלט אדרון מבחינה לימודית וחברתית והיה לאהוב השכבה. לאחר שנה שבה המשפחה לאילת ואדרון המשיך את לימודיו בחטיבת-הביניים והתיכון “אלון”.

בכיתה ז’ הצטרף לקבוצת הכדורגל העירונית והפגין כשרון רב ויכולת משחק טובה, אך יותר מכל בירך המאמן על הימצאותו בקבוצה בשל יכולתו לגבש ולאחד את חבריה. בסוף השנה נאלץ אדרון לפרוש מהקבוצה עקב פציעה קשה בידו.

במסגרת כתיבת עבודות בכיתה ח’ בחר אדרון לכתוב על “תעלומת היעלמותה של הצוללת ‘דקר'” ובמסגרת העבודה נסע עם אביו לבית-העלמין בהר הרצל בירושלים, שבו מוצבת האנדרטה לזכר חללי הצוללת. שם בחן וחקר מקרוב, תיעד וצילם תמונות משמעותיות לעבודה. על עבודה זו קיבל ציון 100 והערכה כי “לא ניכר שעבודה זו נכתבה על-ידי תלמיד כיתה ח’.”

בכיתה ט’ נבחר אדרון לצאת במסגרת השל”ח לקורס מש”צים, שבו הרחיב את ידיעותיו בכל הקשור באהבתו לארץ ולטבע ופיתח את יכולת המנהיגות הטבעית שלו. נוסף לכך הרחיב את חוג חבריו ויצר קשרים עם חברים חדשים שליוו אותו גם לאחר הקורס.

בכיתה י’ למד בכיתה המוגברת ובמבחן בגרות בהיסטוריה קיבל את הציון הגבוה בשכבה. באותה שנה אדרון נבחר ונשלח לקורס מנהיגות צעירה במסגרת פרוייקט LEAD, המכשיר מנהיגים צעירים שנבחרו בקפידה מכל רחבי הארץ.

בתקופה עמוסה זו בחייו הקפיד אדרון להעניק לכל אחד מבני המשפחה את מלוא תשומת- הלב שלו וזמן איכות. לאחיו הצעירים, שחר וזוהר, הקדיש זמן ויחס רב, הדריך אותם ובילה עימם במשחקי כדורסל ובטיולים. לאחותו אביגל היה חבר קרוב ובילה עימה שעות בשיחות בנושאים משותפים. תמיד ידע למצוא את הדרכים והמלים הנכונות כדי לשכנע את אחיו לפעול בדרך הנכונה וסייע להוריו בחינוך אחיו הצעירים, והוא עשה הכל בהומור שנון ובדרך נעימה.

בכיתה י”ב בחר אדרון לכתוב עבודת גמר בסוציולוגיה בנושא “הקשר בין המוצא העדתי של בני הנוער בישראל לעמדותיהם וליחסם כלפי בני נוער ממוצא עדתי שונה”. עבודתו זו זיכתה אותו בהערכה רבה מהבוחנת ובציון 100.

בסיום הלימודים התיכוניים, נכתב על אדרון בספר המחזור: “אדרון עמר הוא הגאון של השכבה/ ללמוד למבחן בשבילו זאת בדיחה/ בין השיעורים את הכיתה מבדר/ את זמנו הפנוי מבלה בחדר הכושר/ מפתח שרירים ומתאמן כל היום/ אדרון כחבר לכל אמא חלום.”

במהלך שנת הלימודים האחרונה החל אדרון להתכונן מבחינה גופנית לשירות משמעותי ביחידה מובחרת בצה”ל. בכל הזדמנות דיבר על כך שהשירות בצבא הכרחי וחשוב ובלעדיו לא קיימת הצדקה להיותנו אזרחים במדינה. טרם גיוסו לצה”ל עבר בהצלחה גיבושים ליחידות מובחרות ובשל כך נדחה גיוסו למועד היותו בן 19.

ביום 25.3.2003 גויס אדרון לצה”ל. הוא דחה כל תפקיד שהוצע בטענה שהתפקיד אינו קרבי דיו. לבסוף בחר להתנדב לסיירת חטיבת “גבעתי”. מסלול הכשרתו כלוחם בסיירת היה קשה, מפרך ומתיש, בשל אופי פעילותה של היחידה המיוחדת. לבני המשפחה סיפר אדרון את הסיפורים ה”נחמדים” הקשורים בפעילות ומעולם לא הדאיג אותם בקושי או בסבל שעבר.

ביום כ’ באייר תשס”ד (11.5.2004) נפל סמל אדרון עמר בקרב ברצועת עזה והוא בן עשרים. עימו נהרגו עוד חמישה לוחמים: סמ”ר עופר ג’רבי, סמ”ר יעקב מרוויצה, סמל אביעד דרעי, סמל קובי מזרחי וסמל איתן ניומן.

אדרון הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.

עמליה, אמו של אדרון, בחרה לתאר אותו במלות השיר “מה אברך”: “בני בורך בחיוך שכמוהו כאור, בעיניים גדולות ורואות, בלב שמרגיש את כל המראות, ברגליים רוקדות עד אין קץ, בנפש שזוכרת את כל הלחנים, ביד שאוספת צדפים על החוף, באוזן קשובה לגדולים וקטנים. זה הילד לו מתפללים ומייחלים, כדברי חנה בספר שמואל ‘אל הנער הזה התפללתי ויתן אלוהים לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו’.”

אחד מחבריו הרבים של אדרון כתב: “הדבר הראשון שאני רוצה שתדע הוא שאני אוהב אותך יותר מהכל, יותר מהחיים, אתה פשוט גדול מהחיים. בגלל זה כל כך קשה, בגלל זה הכאב כל כך גדול. אני רוצה שתדע שהיית לכל אחד ואחד מאיתנו יותר מחבר. אתה דמות נערצת שלמדנו ממנה. אני מודה לאלוהים שזכיתי להיות חבר שלך.”

בני המשפחה כותבים: “אדרון, עבורנו אתה כל מה שרצית להיות, שאפת, חלמת ויכולת. בשבילנו אתה תמיד מלך העולם”.

ניתן ללחוץ כאן כדי להיכנס לאתר הבית ולעמוד האינסטגרם של המיזם.

24. פק”ל רנה

שם החלל: רנה שנרב

שם יוצר התוכן: visit2israel

אזור בארץ: רמת הגולן

הפיגוע בעין בובין היה פיגוע טרור פלסטיני שבוצע ב-23 באוגוסט 2019 בו נרצחה הנערה רנה שנרב, בת 17 מלוד, ונפצעו קשה ובינוני אחיה דביר שנרב ואביה איתן שנרב.

בשעות הבוקר המאוחרות, הגיעה משפחתה של רנה למעיין עין בובין. בעת שיצאו מהמים, מטען חבלה שהוטמן במקום התפוצץ והרג את רנה, פצע בינוני את אביה, שניסה לבצע בה פעולות החייאה, ופצע קשה את אחיה. בספטמבר 2019 נתפסו שלושה מהמחבלים האחראים לרצח.

הנצחה

לזכרה של רנה שנרב הוקמה עמותת החסד והתורה “קול רִנה”, העמותה מפעילה רשת של מכירת בגדי יד שנייה בשקל אחד, סעודות שבת שפתוחות לציבור ומארחות אנשים הזקוקים למקום שיארח אותם, מיזם שידוכים, קמפיינים להפחתת זמן השימוש במסכים, מיזמים להגדלת לימוד תורה, הקמת מעיינות ופינות טבע ומיזמים נוספים.

פק”ל רנה

משפחת יונה מחספין, ברמת הגולן. סביב בת המצווה של יעל ביתם חיפשו להרים פרוייקט משמעותי שינציח את זכרה של רנה ולהוסיף מעגל של טוב. יחד בחשיבה משותפת עם משפחת שנרב עלה הרעיון לעשות ‘פק”ל רנה’. הפק”ל כולל ציוד להכנת אוכל וקפה. אביזרים למטייל ועוד.

הפרוייקט התרחב ל-14 מעיינות באזור הגולן. ומשפחת יונה מתפעלת אותם במילוי גז, חד פעמי וכו’. ישנו ספר בו המטיילים מוזמנים לכתוב הגיגים ומחשבות על הפרוייקט.

בימים אלו “קול רִנה” מרחיב את המיזם לעוד פינות חמד ומעיינות ברחבי ארץ ישראל.